אחרי שעברתי בשקיקה על כל יצירותייך, עצרתי לנשום ולהגיב. מדהים.
את זו אהבתי במיוחד, המאמץ של האדם לקרוע את עצמו מן האדמה ומשורשיו - זה נכון בכל כך הרבה תחומים של החיים.
האדם כל כך קשור לאדמה, כל כך מחובר לשורשים.
וקשה לעקור את השורשים, קשה. כואב.
עם זאת הוא צריך ללכת. על האדם להתקדם, אדם לא יכול להשאר נעוץ במקום אחד, גם אם זה נחמד. אדם הוא יצור מהלך "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"
עם הכאב האדם מכריח את עצמו לעקור את השורשים כדי שיוכל להתקדם, להתפתח.
מסר חשוב.
ציור יפה.
הראש והשמש עשויים טוב. החיפוף בידיים קפץ לי לעיניים..אני צריך להתרגל לראות את הטוב, נראה לי. הרעיונות שלך פשוט גדולים. לא הבנתי מה הקשר לכל מה שמסביב, אבל יכול להיות שזה לא קשור, סתם יפה.
[ליצירה]
אחרי שעברתי בשקיקה על כל יצירותייך, עצרתי לנשום ולהגיב. מדהים.
את זו אהבתי במיוחד, המאמץ של האדם לקרוע את עצמו מן האדמה ומשורשיו - זה נכון בכל כך הרבה תחומים של החיים.
[ליצירה]
רעיון נהדר
האדם כל כך קשור לאדמה, כל כך מחובר לשורשים.
וקשה לעקור את השורשים, קשה. כואב.
עם זאת הוא צריך ללכת. על האדם להתקדם, אדם לא יכול להשאר נעוץ במקום אחד, גם אם זה נחמד. אדם הוא יצור מהלך "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"
עם הכאב האדם מכריח את עצמו לעקור את השורשים כדי שיוכל להתקדם, להתפתח.
מסר חשוב.
ציור יפה.
[ליצירה]
כי האדם הוא עץ השדה..
הראש והשמש עשויים טוב. החיפוף בידיים קפץ לי לעיניים..אני צריך להתרגל לראות את הטוב, נראה לי. הרעיונות שלך פשוט גדולים. לא הבנתי מה הקשר לכל מה שמסביב, אבל יכול להיות שזה לא קשור, סתם יפה.
[ליצירה]
עוד אחת
עוד הערה, בטח כבר לא רלוונטי, אבל אני מאמינה שביקורת בונה אף פעם לא מיותרת. השימוש בשפה מיקראית לתיאור מצב מודרני, ושעוד די מצחיק בזכות עצמו - מוצלחת ביותר. הלוואי ותמשיך ליצור קטעים איכותיים כאלה. תודה!
מיכל.
[ליצירה]
ישי, זה מקסים!!
ממש נהנתי לקרוא סיפורת שלך (לא שאני לא נהנית מהשירים הממורכזים).
הרעיון יפהפה. המבנה - מושלם. רק לא אהבתי את זה שכתבת את שמות החיצים - זה נותן רמז יותר מידי ברור לסוף, עדיף פשוט להפתיע עם המשפט האחרון וזהו.
תודה!
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
תגובות