בס"ד.
בלעם הינה דמות יחודית ומענינת. ולא רק משום שהוא המקביל של משה רעיה מהימנא.אלא משום שכבר שמו שלו , מזמין וזועק למדרש שמות.
שמו נגזר משניים :החלק היציב המוגדר ומסויים הינו החלק הסופי : "עם" החלק האופרטיבי: בבחינה של סל של מובנים הוא החלק הראשון : "בל".
אם כן, המשמעות של החלק האופרטיבי כאמור הינה, קשת רחבה של מובנים החל מכך שבל" כוונתו לקלל , המשך בכך שהוא כעין קריאת "עצור" המונע לכאורה מהעם עשית דבר מה, או כפי שנוכחנו בשיטים יודע בתחבולות לפורר את היסודות המאחדים והמרכיבים את העם ובאמצעי הדומיננתי ביותר, בהיפוך אותיות של "בל" לאמור רכישת "לב" העם.ומסובב אותו כרצונו.
הרבה נאמר על בלעם ועל סגולותיו כנביא , יש ואף יחסו לנבואתו ערך ממשי כל שהוא . אחרים, אף ברצונם אולי להשחיר יותר את הדמות, ביקשו ליחס לו עין רעה, במובן זה שהיה נקור עין לאור הביטוי : "שתם עין" .
אם כן, לדעתינו, ניתפסנו לטעויות מסוימות .
ראשית הביטוי היחודי : "שתם עין" אינו בשום פנים ואופן משום ביטוי המצביע על כושר לקוי כל שהוא.
ההפך, זהו ביטוי חיובי במהותו והוא בא להשלים את סדרת הסופרלטיבים שבהם משתבח לכאורה בלעם, אם כן משמעות הביטוי הינה פשוטה בתכלית שבלעם כביכול ראה בעיניו, ראיית רוחק ועומק שמצביעה על : "תום" במובן של שלימות. לאמור שכשהוא רואה דבר מה הוא רואה אותו בשלימות ,ללא כל ערכים ויזואלים נוספים מטעים. ואכן הביטוי המשלים הנוסף : "גלוי עיניים",מוסיף ומבהיר לכאורה גם את הדברים.
אי אפשר, עם כל הכבוד, ליחס לביטוי הנ"ל את העובדה כי הוא בא לבטא עיוורון של בלעם בעין אחת ולא רק משום האות : "שין" במקום : "סמך", אלא משום שלפחות בשני מקומות המקרא מדגיש לכאורה את ההפך לאמור : "ויגל ה' את עיני בלעם" . וכן : "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל"
אם כן, הביטוי כאמור בא להדגיש, כי בפנינו נאום של גברא רהוט עין שראיתו תמה והשלימות הלזו נובעת מכך שהוא שומע : "אמרי אל" והוא גלוי עיניים משום שגם : "מחזה שדי יחזה".
ואכן בהמשך, מופיע הקופלקס הזה של הסופרלטיבים של בלעם בתוספת יחודית נוספת : "דעת עליון". ולא קשה לנחש מדוע . משום שניים שהם אחד ראשית באין השראה של רוח אלוקים כפי הפעמים הקודמות הרי דולים בדליה עצמית ממאגר המידע הכללי. ושנית אין דעת" אלא לשון : "עתיד" שוב היפוך אותיות .
אם כן ניתן לכאורה בוודאות לומר, כי הסוף - אותה "נבואה" עתידית של בלעם, שלא באה לעולם, אלא מתוך תסכול רב ורצון בכל זאת לרומם את כבודו המושפל, לא באה, אלא מתוך רסיסי מידע , שאינם משתכללים לכלל נבואה ברורה ומגובשת , בבחינת אספקלריה המאירה.שהרי אין בה כמו בדברים הקודמים לא רוח אלוקים ולא השמת דברים בפיו והיא כול כולה כעין יוזמה אישית בבחינת כמי שיודע באופן כללי : "דעת עליון" .זאת הסיבה גם שהיא באה על תקן של : "עיצה" לבלק.
לאמור : בוא בלק ותרא את העתיד ותבין שאין כל תוחלת לאמצעים הטקטיים שאתה מבקש לנקוט.
אם כן, כל החלק הסופי שבנאום בלעם אשר הפעם שב ונשא "משלו" [כלומר משל עצמו] ממש. ואשר לא היה הוא תוצר ישיר של רוח אלוקים ממש [אגב הדינאמיקה הזו גם מופגנת בכתוב, בדינאמיקה ההולכת ויורדת] בתחילה שם ה' דבר בפיו אח"כ רק רוח אלוקים ועתה הכל ממנו בבחינת : "דעת עליון"]. קיצורו של דבר,לא ראוי ליחס לחלק זה, משקל של נבואה סדורה וברורה. מדובר כאמור, אך בחלקי דברים ובחלקי נושאים ועמים בבחינת זיקוקי דינור שלא משתכללים לכלל שלהבת המאירה.
לא בכדי אמר בלעם קודם : "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתו כמוהו כי הוא ידע גם ידע ב"גדול" את אחריתו הנפלאה של עם ישראל והתפלל על עצמו שיגבר על יצריו למות מות ישרים שמא יזכה גם הוא לאותו העתיד הטוב
ולסיום למקרא דרך משלו , להניח בפנינו את "לגו" המילים , על מנת,שנשוב ונבנה מהם את החיוב ולו גם בקונסטרוקציות רעיוניות: וכך בלעם הופך "לבעם" וכך "משלו" הופך : "שלום" וכך : "נאם" הופך : "לאמן".
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
משה אהרון
תגובות