התעוררת מיוזע. ואתה לא רגיל לקום כשטיפות דבוקות על עורך. פושט השמיכה, הולך למקלחת, מים קרים, על כל גופך. מתעורר. פעם שניה. תגלחת.
שעה. חולפת במהירות סילון. מכונית. פותח וילון, מסתכל מה חדש. ואין. חדשה. השמש. מה קרה ליל אמש  כבר אינך זוכר. עיניים. משפשף. שיניים, וריח. הולך לצחצח, למקרה שמישהו יתקרב.
אני יכול להמשיך לתאר את תהליכי השגרה אך אין זה מעניין אותי ולבטח אותך, מה שחשוב זֶמָה שקרה כשפתחת את המקרר. שם ישבה, במדף למטה- כבר אינך זוכר, איך אתמול, אחרי כל הבירות, בקבוקים שרוקנת, את ראשה ערפת.    ומה חשבת?
"את ראשה אבתר, ואכניס למקרר, עם מעט אהבה- לא יותר, על כשרונה תוותר ואוכל כבר לכתוב בעצמי".
עכשיו במכונית, סירנה. החרטה- איננה, אין טעם לרוץ, הם בדרך הנה. סופך ידוע, עוד שבוע, תאבד את הראש. אין סיבה לחשוש. בטור קבוע, צמח חדש נטוע. ליום אחד. מפורסם.   אינך חושב, מה יביא יום. חי מחלום לחלום. נגמרת. את מיטב שיריך כבר כתבת. כגונב ראשים תיזכר, ומתחת לעץ הרם  יאמר: "אחד היית ותישאר. פרוזאי. מטומטם." לא יותר.