הם פותחים את הדלת,

מסתכלים לחיילים בעיניים

ודומעים.

מברכים על קריעת הבגדים

וקורעים.

לבי נקרע בתוכי, רוצה לזעוק לאלוקי ישראל שתבוא הצלה מן השמיים,

אבל פי חתום,

ואיני מצליחה להגות דבר.

חושבת על אלפי אנשים,

שהולכים להיות חסרי בית, חסרי כל,

אנשים חזקים, בעלי אמונה.

ולעומתם,

מסתכלת אני על אל אלו אנשים שדבר לא משנה להם,

.ועולמם כמנהגו נוהג

חסרי אמונה

חסרי חיים.