געגועים מפוזרים בחלל
לאדמה שכוחת אדם
לאהבה פשוטה, מתמסרת
לתחושה של בית ראשוני
אחד ויחיד
ואיך אוכל לשים כיסופיי במציאות?
איך אתן בהם אדמה או אדם?
גם לי יש מחסום לכיסופים
לה לי
-
כותבת את הכן ואת הלא ואת מה שביניהם ובעיקר.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מי שהיה בערב ט באב בכיכר רבין, יודע שזה לא נכון. זה באמת עניין של שפה משותפת וויתור של שני הצדדים. זה לא שאנחנו טובים והם הרעים. שני הצדדים אטומים ועסוקים רק בעצמם. [ליצירה]
- [ליצירה] לא חשבתי שזה יעורר כל כך הרבה תגובות. אני תל אביבית בנשמתי. מכירה את הנוף הזה ממש טוב. וכן. היו כאלה שפתחו את ליבם בחזרה. אבל זה היה הרבה יותר קשה מלהסתנן לגוש קטיף. רובם עטופים באדישות הרסנית ומסתפקים בלהאנח מול מכשיר הטלויזיה. [ליצירה]
- [ליצירה] ידינו לא שפכו את הדם הזה? ואת דמן של עוד רבות... חזק מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... מרשים ביותר. תמונה חזקה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש טוב. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יכולה שלא להגיב. תיארת יפה את הקושי הגדול בלעזוב בית. ובית זה באמת לא רק ארבעה קירות. מצטרפת לכאב. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפהפה. אין כמו המילים הפשוטות. מקווה שהכל טוב עכשיו. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מצויין. אנחנו לא מספיק חשים. גם בראשנו וגם בבטננו וגם בליבנו. [ליצירה]
- [ליצירה] הכותרת מעולה. רחם של אימא ומוות זה אותו הדבר? [ליצירה]
- [ליצירה] "חורשת התקופה". ביטוי מקסים. [ליצירה]
תגובות