געגועים מפוזרים בחלל
לאדמה שכוחת אדם
לאהבה פשוטה, מתמסרת
לתחושה של בית ראשוני
אחד ויחיד
ואיך אוכל לשים כיסופיי במציאות?
איך אתן בהם אדמה או אדם?
גם לי יש מחסום לכיסופים
לה לי
-
כותבת את הכן ואת הלא ואת מה שביניהם ובעיקר.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האם זה מכתב התאבדות אמיתי? מקווה שלא. בבקשה לא. [ליצירה]
- [ליצירה] כשגברים בוכים, אני יותר מתרגשת. מזכיר את "לא תדעי לעולם, איך בכיתי... בשקט". [ליצירה]
- [ליצירה] אני ואני ואני... שיר ממש טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] הכותרת מעולה. רחם של אימא ומוות זה אותו הדבר? [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש טוב. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] לא חשבתי שזה יעורר כל כך הרבה תגובות. אני תל אביבית בנשמתי. מכירה את הנוף הזה ממש טוב. וכן. היו כאלה שפתחו את ליבם בחזרה. אבל זה היה הרבה יותר קשה מלהסתנן לגוש קטיף. רובם עטופים באדישות הרסנית ומסתפקים בלהאנח מול מכשיר הטלויזיה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... מרשים ביותר. תמונה חזקה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מצויין. אנחנו לא מספיק חשים. גם בראשנו וגם בבטננו וגם בליבנו. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא ממש מבינה בצילום אבל התמונה הזאת חזקה בטירוף. כמו התגלות. מאוד מעוררת. [ליצירה]
- [ליצירה] "חורשת התקופה". ביטוי מקסים. [ליצירה]
תגובות