[ליצירה]
אמנם מתוק, אבל בכל זאת...
ובעיקר כי זה מאוד מסתדר עם תיאוריה מוזרה ששמעתי עליה.
אחד התהיות בלימוד על המוח, הוא היכן נמצא החלק האחראי על הזיכרון.
ניתן להוריד ליצור חי עד 1/5 ממוחו ובכל זאת הוא ימשיך לתפקד. אז לקחו קבוצת בעלי חיים (למי שיש לי בעיות, לקחו מלפפונים) מאותו מין וחילקו אותם לחמש קבוצות (בטח היתה גם קבוצת ביקורת). לימדו אותם משו, והורידו לכל קבוצה חלק אחר מהמוח. לא היה הבדל בין הקבוצות (כמדומני שכל הקבוצות זכרו, אך אינני בטוח).
ההשערה המקובלת היא שהזיכרון תלוי בקשרים שבין חלקים שונים ולכן חלק כזה או אחר לא משפיע עליו.
הטענה עליה אני רוצה לספר טוענת שלמעשה כל האירועים שהתרחשו ממשיכים להתקיים במרחב, והזיכרון הוא היכולת להתקשר אל אותם אירועים הקיימים כבר במרחב. מתוך כך, בעצם, ניתן לטעון שגם אירועים שעתידים להתרחש נמצאים במרחב, ולכן ניתן "לזכור" דברים שיהיו.
הזיכרון איננו חפירה פניה לתוכי אלא מן "הארה" הבאה מבחוץ (ויעיד כל מי שניסה להעלות שבריר מידע ממוחו, שהתחושה הרבה פעמים היא של קפיצה, ולא של חפירה).
מקרבת, כל זה היה כדי להסביר למה אהבתי את היצירה.
(ניתן עוד להרחיב רבות, ועל זה נאמר "בהזדמנות")
[ליצירה]
כדי שיצחק יראה
אז צריך לכתוב "יצחק בן מרדכי" בערך כאן.
אמנם אסתר כתבה שזו ילדה קטנה, אבל לי איכשהו דווקא ה"ילדה הלא צנועה" (והצבעונית) הוסיפה נופך של זרימה ונעימות לציור.
ואני לא רואה אלמנט של "חוסר צניעות" גם אם לא היה מדובר בילדה קטנה. לא שאני לא בעד הקפדה על צניעות, אבל יש דברים שנראים כהקפדת יתר.
[ליצירה]
טובי משרה עלי אווירה של מור"קים
בכיתה ה' הייתי בחוג טבע. עשינו ניסוי חביב שכזה, שמנו זרע בתוך כוס גבס. הרעיון היה לשים אותו בחומר שיש בו מים מצד אחד, אך מצד שני הוא יתקשה ויחסום את הזרע. היה יפה לראות איך הזרע הקטן פשוט שבר את הגבס לגמרי! א"א לעצור את הצמיחה...
פרחוני, התפוח נופל לא מתוך אגואיסטיות אלא מתוך כוונה שגם הזרעים שבו יוכלו להצמיח עצים חדשים!
ואלפא, לא ברור איך, אבל כל הצמחים מוצאים את הכיוון הנכון, גם אלה שנשתלו הפוך... (מישו אמר "הולכים עם הטבע שלהם"? :P)
[ליצירה]
זה לא עוזר!!!
שעות של הכנה לפסיכומטרי ולכל שאלות ההגיון שם, וכשזה מגיע ל"משפט אחד" אני לא מבין כלום.
איש, אולי במקום לבקש מרן* תסביר אתה מה רצית?
בברכת "אני תמיד משקר".
תגובות