אמרו לי
שצריך להקשיב.
אז אני מקשיבה.
מהנהנת בראשי,
מחייכת,
מקשיבה.
מי יקשיב לי?
מי יהנהן לי בראשו?
קשב.
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יעלי, אני מצטרפת לא ב ג הלוי. אני שונאת אנשים באתר שמרשים לעצמם לרמוש כתיבתם של אחרים. צופיה - אז מה אם את עורכת??? אני דוקא רואה בעין יפה את פתיחת השיר בו' החיבור. זה מראה שיש משהו לפני.. שהשיר לא מנותק מהמקרה עצמו. חוצמזה, אם לא ידוע לך, יוצרת מוכשרת שכמותך, לפעמים דוקא השימוש בפסיקים אינו אלא קוטע את השורה. מה גם שהשימוש בסערה כדבר טוב - שובר את הרעיון המוכר, והוא זה המוסיף נופך לשיר. וצופיה, על הערתך האחרונה רק הוסיף, שמה לעשות שהסוף נדוש?? לכולם אהבות ולב שבור.. [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש מבינה את ההרגשה. לפעמים אנחנו בטוחים שיש מסביבנו חברים טובים, שנישאר בקשר לנצח, ואחרי רגע, נדמה כאילו ה"מצח" חלף... ופתאום נראה כאילו כלל לא היינו מעורים בחברה הזו, שחלפה. היטבת לתאר את התחושה. יהיה טוב! :) [ליצירה]
- [ליצירה] חייבים להתגבר ולמנוע השתלתות הדיכאון. טוב מאוד. הבית האחרון אכן חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. מה קרה לך? איזה אורך??? חודש לא הייתי פה, נראה שדברים קצת השתנו.. [ליצירה]
- [ליצירה] אלדר, זה מעולה. זו טעות בספר או שאתה עשית זאת??? [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. זה ממש כתוב בטעם. (טעם טוב, זתומרת..) "ופה אני יושב, בין קפה לקפה עם דף ועט ולב מתרפה נפל בי הכח להרים את ראשי עייף אנוכי מדברים שביני לביני." כל הקטע הוא בצורה פאסיבית - "דברים נכתבים", ואילו כשזה מגיע אליך אתה כאילו אקטיבי, אתה הפועל, אך למען האמת פעילותך נובעת מתשות הרוח, מעייפות ודלות החומר. נהדר! אבל - "מהלך חיי נמצא בין התלמים"- סופו של דבר לא נמצא בידך. בצורה פאסיבית הוא פשוט שוכן בין התלמים. עד שיבוא בעל הנפשות ויטלטלנה. נהדר. אהבתי עד מאוד!! [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן?? [ליצירה]
- [ליצירה] "משודכות". ביטוי קצת משעשע... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לערוגה. עומר. האוירה שנרקמה מתוך הקריאה של היצירה, מיוחדת. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. הוא נותן סימנים. כמו שאתה רוצה שהוא יקשיב - גם הוא "רוצה" שתקשיב. או אז תראה סימנים. ברורים. [ליצירה]
תגובות