זו תקופה ללא זמן,
ללא גבולות
ללא הגיון.
א. מרגע בו הועלה העוגן
מקומות רחוקים נגלים לעיניי
מפתים אותי להתקרב ולבחון
משועשעים לסקרנותי האינסופית
וכולם יודעים להניח לי בימים מעין אלו,
מתרחקים במעין יראת כבוד
להרהוריי
השולטים בי.
ב. עת ישבתי מול קודשך,ירושלים
הזיתי בניינך השלם
ההמון מיהר, להספיק נגיעה חטופה
ריח הקורבנות עלה באפי
"שיכרון הקודש הוא לה" שמעתי אותם לוחשים
אך זהו הצער שהוליך אותי לשוטט בסימטאותייך
חמלה על היותנו רחוקים
ועצב כה רב זלג, טישטש התבוננותי
עד כי דימיתי למצוא שכינתו בתוכי
ואולי
הראיה החדה היא שמנעה עד עתה
ואולי
הטישטוש הזה
ברור יותר מכל.
תגובות