המקום, עליו אספר; מסוכן, כחזיז והאש. ארובות עשנות, מתמרות מעל השטח ועשן האפור, מפליטות מתוכן. הפסולות רעילות, שליטות על השטח; האוויר מתמלא, באדים של החנק. השחקים מתכסים, בעבים, של האופל בהחביאם, את השמש חמה. העצים בסביבה, נבלו וקמלו; השיחים ירוקים, סגרירים נהפכו. האדמה מתחתם, בוערת כשמן, אשר מרתיחים אותו, באין - מפסיקין. כאן, הגשם יורד, רעיל כגופרית; כאן, השמש זורחת, כאש - השורפין. הנוף הסובב, רווי - תחמוצות, נושאות, את המוות וכיליון. דרכים, העוברות בסביבה הקרובה; אף הן! מושרות - רוח של הזועה. בסביבה הסמוכה, מתגורר בן - אדם ומסכן, את חייו אל השוא! נושם רעלים, מתפשטים בשמיים; שותה, מי - הברז, מורעלים באשלגים; לוגם מחלב, של הבקר, שרועה במרעה, המזוהם. השטח הזה, בבחינת - שטח - אש! ובכל רגע, עלול ללהט! השטח הזה, הוא - חבית - העופרת! אשר עלולה, לפוצץ את הכל! כדי, שנמנע האסון הגדול! כדי שנקדם, את פני - הצרות! יש לשנס, את מותני - הגבות ולהגיד, לא! לכיליון. יש לכבות! את תכולת - החבית, בטרם תתחיל, הכל להשמיד; בטרם תפרוץ בפצוץ האדיר, שלא ישאיר, שום - דבר בחיים! נגביר! את קולינו, לצדק מוצדק; נישא תפילה! לניראה המחר; לניראה, את השמש הזורחת מעל והענן, מתחתיה שט. לניראה, השחקים הכחולים, כמי - הים והשדות, בשבולי - הזהב. הצומח, החי, האדם, והעמל! שיצחקו ילדים! עד אין להם חקר; שרחובות ימלאו! הומיית - הקולות, של האדם, העליז ושמח! אשר שומר, על בריאות - אדמתו!