ויטעם עוד פינו! את טעם השלום; ותשמע עוד אוזנינו! את שירת - החלום. ותיראנה עינינו! שמיים כחולים והשמש זורחת, שהם מזריחים. ונשמע עוד קולו! של שלום הקרב; וקולה של שלוה, השוכנת בלב. נעיף מבטינו! לעבר שחקים, אשר מתכסים בתכלת - ימים. יצפו עוד! עינינו, שדות הזרועים; יצפו ויראו, איך בהם עמלים. ידים; צמאות לעמל ומעש עוקרות ההרים זורעות הזרעים. יבכרו ביכורים; ישתבלו שיבולים; הדשא ירוק, יוריק מסביב והכל; יתמלא ריחות האביב. הבוסתן, ילבלב בתפרחת ססגונית; הפרדס, יתמלא, בתפוחי - הזהב. וזמיר; עוד יגיע, לכרמים על ההר, אשר מורדותיו, מכוסי - טרשים. קולות - רכבים, טרטור - מכנים, זמזום - מנועים; הכל, מתמזג באוויר, כמסכת, אשר שרה שיר; לפריחה ושלכת. השיר שהיא שרה, הוא שיר - המזמור, אשר את פניו, הוא מועיד לשלום. השלום, הוא הברכה! הנישאת מעלינו; ברכה! שכולנו, כורעים לה ברכינו. אז, שתקווה נשאר לנצח, ששלום אמיתי, היא תביא בפתח. נהיה התקווה! שיום מן הימים; השלום, ישתרר; בין כל העמים. שיבוא! השלום, כיונה מעופפת, שפורסת כנפיה, מתחת לשמש; שברכה; היא נושאת מאי - שם אלינו והשלוה, בין - העמים מסמלת. נהיה התקווה! שיבוא עוד היום, כשטעם - השלום יטעמו הפיות! כשכל התותחים, יעברו אל הדום! וחרבות יהפכו גרוטאות! כשכל הילדים, יהלכו עם חיוך וקולות - השמחה, יגרשו שעמום! נטעם טעמו! המתוק של שלום ונטעים אותו, גם לאחרים. נטעם טעמו! של שלום, שיבוא ואת פני - האומות, יאיר באורו!