אם אני אני כי אתה אתה ואתה אתה כי אני אני, אז שנינו מגמגמים.
קצת אחרת
-
בת 24,משתדלת לחוות.
http://liat83.photolight.co.il
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מאוד אהבתי את המישור הרעיוני- הכותרת יוצרת טריגר מוטעה שגורם לצופה להתבונן בתמונה בצורה שונה לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] סתיו, אני דוגלת בגישה השמרנית ולא עורכת תמונות. זה אומר שהס מלהזכיר לידי פוטושופ, וגם לעולם לא אחתוך תמונה. זה מלאכותי בעיני וגורע מהאומנות.. אשר למיקום השחפים- הוא מכוון. אם את מכירה את חוק השלישים, ניסיתי לשחק איתו קצת ולמקם בין לבין (משהו כמו 1/3 וחצי) כדי שלא יהיה ממש במרכז, אבל גם לא ממש בימין. המיקום הקלאסי,לימין,התחיל לשעמם אותי קצת. אולי את צודקת בקשר לים-שיש יותר מדי ממנו בתמונה, אבל השאלה היא אם מצלמים מעט גבוה יותר, האם מקבלים את תחושת הסערה? ואגב, עומר- התמונה אכן אפורה, פשוט כי לא הייתה טיפת שמש בחוץ :-) אם למישהו יש רעיון איך להבהיר תמונות חורף שצולמו בלי אור, אשמח ללמוד. ו, כמקובל לומר כאן באתר, תודה על התגובות! [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי זו בדיוק הנקודה.. האם אתה כותב מתוך צורך פנימי עמוק לבטא את שמתחולל בתוכך, או רק לשם תשומת לב? והאם שיר שנכתב מתוך מקום כזה יכול להיות מוצלח באמת? (וזה נאמר כתגובה לשיר הזה בלבד, לא קראתי עדיין את שאר היצירות שלך). זו נקודה למחשבה להרבה מאוד יוצרים כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק המבט הזה- של התרגשות ופחד מעורבים, מעביר את התחושה המדויקת. מצוין לטעמי!! [ליצירה]
- [ליצירה] אני מוכרחה לסנגר על המצלמה שלי (canon 300AV המצוינת) ולומר כי איכות התמונות המקורית טובה וחדה בהרבה! פשוט בשביל שאוכל לחלוק אותן אתכם אני צריכה להקטין אותן ולשנות רזולוציה, מה שפוגם מעט באיכות. ו..תודה רבה לכל המגיבים.. זה משמח ומעשיר בכל פעם מחדש :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ואני בטוחה שלא הבנתי. אפשר הסבר לפשוטי העם? [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ רוצה להאמין שזה לא סיפור אמיתי.. אפילו בתור בדיה זה נוראי וצובט ומכאיב. [ליצירה]
- [ליצירה] התמונה צולמה בת"א, באיזור רידינג (דמיינו מצד ימין למעלה את הארובה.. או בעצם עדיף שלא). [ליצירה]
- [ליצירה] אני..פשוט..חסרת מילים. כתיבתך כ"כ נעימה לי- לא חוטאת בבנאליות, לא נסחפת למחוזות הקיטש, ובכל זאת..אני מסיימת לקרוא בתחושת "אוווו"... וכמובן, צביטת קינאה בלתי נשלטת. [ליצירה]
- [ליצירה] הביקורת נוקבת מדי לטעמי.. כדתיה ייצוגית מעולם לא דחיתי על הסף שואלי שאלות-פילוסופית-סתם-לעצבן, מעולם לא אמרתי למישהו שלא מן הציבור שלי כי "לא תוכל להבין", (אמת- אם לא נותנים ממנה במינון הנכון,יכולה להיות קטלנית ולהשיג תוצאה הפוכה), ומעולם לא מדדתי בגד מוזר עם חוטים מוזרים (טוב, זה כבר ויכוח אחר לגמרי...). הציבור שלנו פיתח אהבה גובלת באובססיביות להלקאה עצמית. אולי הגיע הזמן לחשוב ולשקול האם זה באמת חיובי ומפתח,או להיפך. [ליצירה]
תגובות