אני כבר לא פה. תשאיר לי את כל העודפות שלך במעטפה, אותה תכניס לתא הדואר.

השארתי לך שקיעה מדהימה ויש בירה במקרר. לא גזמו את הדשא כבר חודש, תשאל את בעל הבית מה קורה עם זה. כל החשבונות משולמים. בזמן שהייתי פה ראיתי סיגריה שכיבית בכוס שיעדתי לאפר. חיפשת אותי. אתה אף פעם לא מודיע שאתה בא.

בשיחתנו האחרונה הייתי נסערת. היינו אצלך, אתה זוכר. הייתי מוקפת בסדר שעשית בחיים שלך וחשבתי להתמקם בתוכו. אבל אתה הוספת לשלוח אלי שדרים סותרים. מבולבל שכמוך. רציתי להתבלבל איתך. רציתי להאמין שאולי הדרך שלך והדרך שלי עוד יכולות להפגש, שהאהבה תנצח.

אבל האהבה שלך, כדי להגיע אליה צריך לעבור שומר ראש. השכל. הנציב הראשי. אותו אחד שכבר אילפת לראות את החיים כך או אחרת. הוא קובע. לי אין שום דין ודברים איתו.

אצלי הדברים מנסים להיות מושתתים על שיתוף פעולה. השכל והלב מסוכסכים ומשלימים לחלופין. אין נציב ראשי. הם שווים. הלב בועט, השכל מסדר. 

השכל שלי תופס מהר את מה שהנציב הראשי שלך אומר. הלב כבר מבין.

אתה לא הדמות שהטענתי בתוכי.

אתה רועי. אני עוד לא יודעת מי אתה.

הייתי עסוקה עד עכשיו בלראות בך האדם שיספק לי את כל מה שאני זקוקה לו.