בס"ד
שח לי אחד מנקיי הדעת שבישיבתי שלפני כל סיפור או מעשה, טוב
לפתוח באיזו מליצה יהודית בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה" ואין
מחשבה כמחשבת התורה..
ומליצה זו מהי?
התלמוד מלמדנו שרבי בטרם יצאה נשמתו הטהורה זקף 10 אצבעותיו
כלפי מעלה ואמר "גלוי וידוע לפני המקום שהיו חרוסת וצנון מונחים
" על שולחני ואעפ"כ לא נהנו 10 אצבעותיי, כהוא זה מן העולם הזה"
5 ותמיהה אני תמה, וכי דבר של מה בכך הוא שיש לרבי 10 אצבעות.. זה
יותר ממה שיש לעבדכם הנאמן..
הכיצד?
אך קודם שנפתח במעשה להקדמה קטנה אני נצרך שלא אהיה בבחינת
"מגלה טפח ומכסה טפחיים", אינו סוד הדבר ששירותי הצבאי אינו
שווה לזה של מאיר הר ציון ואפילו לא לזה של הבולס שיקמים מהחווה
וזאת על שום מה?
התחלתי כמיטב בחורינו את הטירונות בגולני אך מה אעשה
ורגלי כרעה תחת הנטל ואין מושיע, וכך נהפך עלי גורלי אך מה כי נלין
בחסדו יתב´ הגעתי להיות מש"ק דת בביס לוט"ר (לוחמת טרור) באדם .
וכעת למעשה עצמו כהרגלי בקודש ומפאת דוחק העבודה הגעתי לבסיס
בבוקר, טרם הנץ השחר (בסביבות 9 בבוקר)והתחלתי בקריאת עיתון
הבוקר, בעמ´ 17 באותיות טל ומטר דווח ביובש משהו כי אמש
(רחמנא ליצלן) נפצעו 189 איש ואחד נהרג (ל"ע)
ולא כדורות ראשונים דורות אחרונים.דורות ראשונים ליבם
היה נבקע לשמיעת דברי איוב אלה והיו נאנחים לפני המקום "אבינו
מלכנו חמול על עמך ישראל" אך דורות אחרונים ליבם לב אבן ולא חסים
על עוללות וטף שקיפחו חייהם בדרך,למרבה הבושה עבדכם נמנה עם
דורות אחרונים.
.סיימתי לקרוא את הראוי לקריאה (השאר ראוי לקריעה..) ומירקתי
בהמשך בוקר סתמי את בית הכנסת..שלא יקל בעיניכם הדבר (או שכן) כי
אמרו חזל"ינו "גדול שימושה מלימודה", בין כך ובין כך הגיעה שעת
ארוחת צהריים הילכתי כבטלן לחדר אוכל אך מה אעשה ואוכל אין
לפתע ראיתי מכר ותיק שמשרת ביחידה שהס את שמה מלהזכיר
ונמצא בלוט"ר במסגרת הכשרתו
(אגב אורחא לכל הצנועות, החסודות, הביישניות למינן, בבסיס זה
ישנן ממיטב בחורינו יפי בלורית והתואר..והטוהר, וכומבן חובשי כיפה
שמשרתים בעוד יחידות שהס את שמן מלהזכיר יכולות לפנות אלי
ואשתדל לעזור ולרקוד אי"ה בחתונתיכן )
וחפצתי לדרוש בשלומו בבחינת הווי מקדים שלום לכל אדם
, ירדתי מן המדרכה והלכתי בסמוך לה.. ...
ול-פ-ת-ע...................
מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על רגלי????
ג´יפ פורד 4*4 שעין לא ראתה ואוזן לא שמעה הפך את רגלי לבליל מוזר
של עצמות ורקמות, הנעל איבדה את צורתה, מכה אשר איננה מ10
המכות נחתה עליי.. ואזעק זעקה גדולה ומרה.. ואקלל את יומי ואשאל
את נפשי למות
אך "וירא ה´את צעקתם" וגם הרופאים בבי"ח הזריקו לי מורפיום
ויכהו עיניי מראות..
סוף מעשה: 5 שברים ברגל שמאל וחשש לפגיעה ברקמות וגבס לבן
שיהיה בבחינת "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" וכפרה תהיה.
ומכם יש לי בקשה קטנה יהודים רחמנים חוסו עליי ותגיבו על סיפורי, כך
ישתפר במעט מצב רוחי
תגובות