גבה - גבוה, בין רכסי - ההרים, הבלתי נגישים, זורמים מעיינות - מלאי - מים, שמפכים להם, בין המצוקים. זורמים אפיקיהם, בין יערות העבותים ועתיקי - יומין - הם; במורדות - ההרים התלולים, מתפתל - נפתולם. וכשיורד - הגשם, הסוחף והנזעף: שצף - קצף, הם נהפכים, בלובשם את צורתם של נחלי - איתן. מימיהם זכים, כשקפי - זכוכית; מימיהם קרירים וכמשבי - החיים. הם זורמים ומפכים, על פני - המורדות; את פניהם הצלולים, מסבירים הם, לכל. אז, שנשמור מכל משמר, על הצלילות הזאת ולא ניתן ליד מזהמה, להפוך אותה - לעכור!..