נופת צופים, כבר אמרתי פעם?
כשתלכי
על סלע המחלוקת *
אתיישב
*השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה.
"מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב"
מתוך אוירת השיר הקסום
נפרד לעוד יום נפלא.
[ליצירה]
נופת צופים, כבר אמרתי פעם?
כשתלכי
על סלע המחלוקת *
אתיישב
*השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה.
"מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב"
מתוך אוירת השיר הקסום
נפרד לעוד יום נפלא.
[ליצירה]
פשיי!
יענו ,וואוו.
איזה אידיאלי לעבור כך על תפילה בימים שלפני הימים הנוראים ולהכין 'ת'צמינו לקראתם.
פשוט מעולה.
-הייתי מוסיף אחרי ה"כן
תעביר וכו'", נקודה.
ויתפרש על שלפניו, כהבנה/הסכמה, ויקרא כך;
"... כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו
הממממ...כן.
(ואז תפילה;), (אולי שוב 'כן' או 'כמו כן')תעביר ותספור וכו'".
-עוד הערה זה בחלק של מי ימות צריך להפריד את האל"ף מהמילה 'האם'.
ושב זה פשוט חזק.
[ליצירה]
יש בבליל מילותייך עוצמה, לפעמים לא צריך להבין כל דבר, מספיק להיות קשובים למתח שעובר במילים, לדרמה, וזאת ללא כל ספק חזקה אצלך.
תהיי חזקה. ואני מקווה שגם לא בודדה.
[ליצירה]
בעניין הבית, הלוואי שהסיוט הזה יגמר ונעורר ולא יהיו לא טרקטורים שחורים, ולא דחפורים ירוקים-חומים, והילדים עוד יוסיפו לרדת במדרגות למשחק הרחוב כדרכם של ילדים בכל העולם, (גם עם זה על שפת החוף המערבי-דרומי של ארצינו).
שמחתי מאד לקרוא את שירך, הוא מפתיע, הוא חי.
תודה ושבת שלום.
[ליצירה]
את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב.
תגובות