בע"ה.
חורש
בן שלושה
עצי אורן
כל מבוקשי
ולשחק בו תופסת אתך.
ובלילה
כשתלכי
על סלע המחלוקת
אתיישב
ואיוועד לבדי
בהוויה.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוהבת את המקצב.יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] נופת צופים, כבר אמרתי פעם? כשתלכי על סלע המחלוקת * אתיישב *השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה. "מי שצמא לכל מחווה של חסד, אוזנו תופסת - איך הקריאות חוצות את הרחוב" מתוך אוירת השיר הקסום נפרד לעוד יום נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מצאתי פה מקצב [ליצירה]
- [ליצירה] ממש מרנין שנזכה לגלות עולם זה בעולמנו אנו בבחינת לנחול עולמות. [ליצירה]
- [ליצירה] זה זה שנסחף ללבנון? [ליצירה]
- [ליצירה] הוו מרגש עד דמעות וכל כך נוגע. אני בטוח שכמוני כל אחד יכול למצוא בו את עצמו. תודה לך שניסחת בשבילנו את זה בצורה כל כך יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה גורם לי עונג נוגה. אכזרי משהו מצדך. [ליצירה]
- [ליצירה] ח"ח יפה מאד, אהבתי במיוחד את הספונטניות הזורמת והאסוצאיטיבית שבחלק הראשון- "אש... מי שכח לכבות את הגז... דליפה במטבח החיים" [ליצירה]
- [ליצירה] אומרים ,ולומדים את זה ממרה, שהתרופה לדבר הוא הדבר עצמו. זה נמצא בחיסונים שעושים היום, זה נלמד ממרה שהמים היו מרים והמתיקו אותם בעץ המר בעמו, וזה מופיע גם בשיר שלך, ואין ספק שאהבה אכן מרפאת אהבה. *. [ליצירה]
- [ליצירה] כן גם אני מאחר ועל כן הדפסתי וקראתי הכל בשטף אחד קולח ממש קולח הסיפור וכמעט לא מרגישים שהוא נכתב בהמשכים (אם אכן כך הוא הדבר), ועכשיו לתגובה באמת ריגש אותי עד דמעות (באמת). סיפורך המדהים, מעלה בי הירהורים שאני חושב שפוקדים את כולנו בתור יוצרים-{אנשים שמחפשים משהו במציאות, במילים (שהן מעין קודים שמרכיבים את פרטי המציאות), ובמעבר למציאות, בסדקים שדרכן עובר האור האין-סופי שמהווה את המציאות, וכן משהו בתוך עצמנו, בתוך העולם הקטן שהיננו}, מדי פעם. הירהורים, על החשש שיש בעיסוק במעבר, שמא נסחף איתו לעולם אחר מנותק אוטיסטי, ונשכח מעצמנו, עד כדי כך ננסה למצוא את האמת שבנו, את העצמי שלנו בתוכנו , עד שנאבד בכלל את הצפון. הצלחת בסיפורך לטלטל נקודה זו שתפיץ את ריחה בכל תודעתי ותטלטל אותי בעצמי יחד עם דוידי , בתהיות, בסכנות שיש בעיסוק הזה ובהתמכרות לו עד האבדון המר. זה כל כך חבל, כל כך מצער שאדם כזה נפלא כפי שתארת את דוידי לא יכול להתקיים בעולמנו (כביכול) והוא נפלט ממנו אל חלל אחר רחוק. לעיתים אני חושב שאנו גם מרגישים שאנו מפילים מהגשר איזו דמות חולמנית שלנו שהיינו רוצים לרחף איתה לאין קץ ואין סוף רקיעים, אך זה מתנגש עם ה"צורך" לחיות בעולם קונקרטי ונהל חיים "מתוקנים". נעבעך! אולי לזה אתה בעצמך התכוונת. על לנו להתיאש עוד יש תקווה לבנות גשרים שיגשרו בין עולם היצירה לעולם העשיה, בין עולם הרוח לעולם החומר, עוד נצליח ביום מו הימים לקרב אותם אחד אל אחד עד אשר יהיו לאחדים בידינו. שנצליח בע"ה. לסיכום: שמחתי לקרוא, לפגוש ולהכיר, ממש יצירת מופת. בהצדעה- הלך רוח. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, כמה נוגה ויפה. ברוך שובך. איזה פלא. איפה נעלמת? [ליצירה]
- [ליצירה] :) תודה על התגובה, ועל המחמאות. אני בעצמי לא יודע למה כך, גמרתי את הסיפור, יתכן שלא היה לי נעים כך סתם לגרום לרצח, אגב גם "התובנות הגדולות של הנפשות הפועלותהיו משהו ממש לא מתוכנן. בקשר, לשמות, זה פשוט נראה לי יותר מתאים למשפחה אמריקאית מאשר ישראלית (אמנם חברי המטבח נשמעים מאד ישראליים), יתכן וזה יוצר השלמה בין השניים. (אולי כמו ההתנהגות שלנו בארץ ביחס לאו"ם). [ליצירה]
- [ליצירה] מקריאת השירשור זה נשמע, שכבר אחרי ששלחת את הבקבוקים ריקים, כבר 'לא היה בהם משמעות', שכן מצאת את האי שלך מחדש ע"י השירשור עם . . [ליצירה]
תגובות