זוכרת שהייתה לי שורה?
"מבטיה שלוחים אל החלון".
שם, ליד ההגה, הרגשתי מידת ביטחון
ולא הייתה שם גדר.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני בעצמי אוהב שירים מהסוג הזה. אך היית מחבר את שורה 4 לשלוש שלפניה ומוריד את המילה "את" בשורה 5. וכך היה יוצא: עוֹבְרֵי אוֹרַח מָצְאוּ אֶת מַה שֶׁלֹא אָבַד לִי אֶת מַה שֶׁנִּתַּן לִרְכּוֹשׁ בְּלִי מָמוֹן. קוֹלוֹת חִזּוּר הַשַׁחְרוּרִים שֶׁבַּגַּן מַרְאֶה הַנַּעֲרָה הַחוֹלֶפֶת בָּרְחוֹב וְנִיחוֹחַ עֵץ קִּינָמוֹן. [ליצירה]
- [ליצירה] לותנת, תפסיקי להגיב לעצמך. דרך אגב, שיר מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] "בלמטה של הרחוב "- ולא הוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] ארז. אהבתי מאוד. את ההקבלות והמשמעויות הנסתרות (שאולי אתה עוד פחות מודע אליהן. כי ככה זה כשנפשות שונות קוראות נפש אחרת). לרגע חשבתי שהסיומת " לאה" קצת דחוקה אך בקריאה שניה עם תובנה עמוקה- הבנתי וכך זה טוב שנשאר. יעקב- כדמות ממש יעקב- מהמילה לעקוב. אחרי משהו או מישהו. ועוד: לפעמים רחל, על אף שאינך יעקוב, תבחר בך. המלצה על עריכה: אֵינִי רוֹצֶה לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים שֶׁל אַחֵרִים הַקֹּל - קוֹלִי הוּא, וְגַם הַיָּדַיִם - שֶׁלִּי. ואולי: "איני רוצה ללבש בגדי אחרים (*בלשון שאינה פשוטה כמו עד עכשיו) הקל- קולי הוא, והידיים- ידיי" שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה איה ושחר ומלודי ועורכת הצורה. תקופות. אולי נכתוב על זה שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] כהמשך לשיר--- יפה [ליצירה]
- [ליצירה] מלודי? לטיפולך [ליצירה]
- [ליצירה] (נוקד) [ליצירה]
- [ליצירה] מסר עקר. אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון? אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה). מבין? לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי). [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, אני כל כך אוהב לקרוא את השיר הזה. [ליצירה]
תגובות