בשערות חושים
דובקת חתיכה
ומסרבת להרפות
עד לקינוח הבא.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני מכיר א תהעקרון ההומאופתי אבל פה את מסיימת כשארית כפיס עץ שעלה באש. איך פתאום המים נכנסו לכאן? אני מבין את זה אסוציאטיבית אבל לתוכן.. לא ממש. אם א תרוצה לחבר זאת לכאן אולי כדאי לך להוסיף את המילה "גם". = גם מים זוכרים. [ליצירה]
- [ליצירה] (חבל שאין אפשרות להגיב בסימניות) [ליצירה]
- [ליצירה] אני בעצמי אוהב שירים מהסוג הזה. אך היית מחבר את שורה 4 לשלוש שלפניה ומוריד את המילה "את" בשורה 5. וכך היה יוצא: עוֹבְרֵי אוֹרַח מָצְאוּ אֶת מַה שֶׁלֹא אָבַד לִי אֶת מַה שֶׁנִּתַּן לִרְכּוֹשׁ בְּלִי מָמוֹן. קוֹלוֹת חִזּוּר הַשַׁחְרוּרִים שֶׁבַּגַּן מַרְאֶה הַנַּעֲרָה הַחוֹלֶפֶת בָּרְחוֹב וְנִיחוֹחַ עֵץ קִּינָמוֹן. [ליצירה]
- [ליצירה] כן איה, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק... [ליצירה]
- [ליצירה] ואני אומר זאת: "נבער"? כלומר, טיפש. אולי רצתה לומר: בוער. אך לא כך. והשימוש הרבה במילים. פרסי זאת לחלקים ארוכים ורק חרוזים ללא ייחוד. למשל, "כמו שמש לוהטת, גופי נבער מהתשוקה ועוצר הזמן מלכת בכל רגע ורגע שבו רואה אותך והייתי נותנת הכל כדי שתישאר, ולא רק בדמיון ללא חומך, בלבי אני מרגישה רק קיפאון" בהצעת עריכה קלה: "כשמש הלוהטת- גופי בוער מתשוקה ועוצר הזמן מלכת, בִּרְאותי- אותךָ ולוָאי שתישאר- ולא בדמיון ללא חומך- בליבי הקיפאון". [ליצירה]
- [ליצירה] תמיד בשמחה! [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גם אני נורא אוהב את הדימויים בו. חורפי כזה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, עטרת, איך לא ראיתי את זאת היצירה עד עכשיו. יפה! יפה! יפה! [ליצירה]
תגובות