היה ביננו זוהר
היה ביננו זוהר,
נפשי לך עורגת,
אל קמורי כתפייך -
קסמי עדנתך,
שלוותך המתגנדרת,
כזהרורים על המים,
תאוות לב ועיניים.
נשיקות פיך היו,
כצלוחית מלאה -
בשיקויי תשוקה,
מקוסמת אהובה.
עכשיו, פרשתי מפרש,
הפלגתי ללב ים.
דפנותי הבולטים,
אינם מרהיבים,
עליהם קרסו -
סופות ים וברקים.
את, עשי דרכך,
אישה נשגבת,
בנעימים,
בלי פחד.
אני, דרכי אעשה,
בקצב מרושל,
מתון ואט, אט
בלעדייך,
אל הפחת.
תגובות