אך ישנה המסגרת
תלויה על בלימה.
ויבוא האחד
שירים ת'כפפה.
ויבנה
וישלים
את הלב השבור
וישמור למשמרת
את הרסיסים שנפלו.
וישמור
ויגן עליו מכל משמר
שלא יקרה עוד
כזה דבר.
[ליצירה]
אך ישנה המסגרת
תלויה על בלימה.
ויבוא האחד
שירים ת'כפפה.
ויבנה
וישלים
את הלב השבור
וישמור למשמרת
את הרסיסים שנפלו.
וישמור
ויגן עליו מכל משמר
שלא יקרה עוד
כזה דבר.
[ליצירה]
הבחירה שלך...
ברגע שתחליטי שאת מנסה להשלים אותו בעצמך ולא מחפשת תלות באחרים, שהם ישלימו אותו אז ההשלמה תגיע מהר יותר ובדיוק באותה צורה שאת תרצי בלי שינוים.
[ליצירה]
הערה קטנונית ופחות קשורה:
הכוס השבורה בחופה אינה מסמלת מזל טוב, היא זכר לחורבן בית המקדש!
(ולכן כיום יש המקפידים לשבור את הכוס באמצע החופה, ולא בסופה רגע לפני שכולם קוראים "מזל טוב", על מנת שלא יצא שאנשים מברכים על חורבן הבית).
[ליצירה]
לא מסכימה איתך
פשוט בשל העובדה הפשוטה שזה לא נכתב כ"מוחחה של השקעה".
אתה מפחית את זה לדרגה של "יופי, הצלחת לכתוב למישהו ברכה בחרוזים". באמת ככה אתה רואה את זה?
אני לא ממש אובייקטיבית, אבל אני חושבת שיש בזה יותר מזה.
וזה בכלל לא נכתב על אנשים ספציפיים, מצבים ספציפיים או משהו כזה...
[ליצירה]
דבר אלי מילים פשוטות כמו שהיינו פעם
כשעוד היית מסתכל עלי
נרדמת לצידך כמו שהיית דואג
אם תמיד אהיה שלך
פעם היינו מדברים מעט
היינו מדברים בשקט מדברים לאט
היית מסתכל לי בעיניים שדיברתי איתך
(שם שיר: מדברים בשקט
מבצע: עידן רייכל
לחן: עידן רייכל
מילים: עידן רייכל)
[ליצירה]
לא ביקשתי שתוסיף אייקון. ברור שאין מקומם של אייקונים ברוב היצירות. האייקון הוא התגובה שלי ורציתי לומר שהמשפט האחרון הוא זה שריגש אותי במיוחד. עד כדי כך שאין מילים להביע את זה - אלא רק אייקון.
זה הכל.
גמח"ט
תגובות