יצאתי הבוקר לראות
מה התחדש בעירי
אחרי לילה של סער וסופה.
הגשם כבר תם אך
הברכה עוד אצורה
גבים-גבים של מי שמים.
ועץ עדוי פנינים, כמתהדר לקראת בשורה
וצחות המראות בזגוגית החלון
וטהרה.
פיסה של תכלת בין עבים כהים
מפזרת סערת אתמול.
ואין זכר, רק אור שמש צלול ונקי
כמו חיוך של ילד.
הייתכן שסערתי?
ואני כה שלווה כעת.
האושר משכיח עוצמתו של
כאב ישן.
הרגיעה מביאה עמה מנוח
מפני הזכרון.
בקרן רחוב, ראיתי השתקפות צבעים נשברים
בשלולית. כמו מתנה.
העיר נושאת כפיה אל על,
מביטה בראי עצמה
כלא מאמינה.
הן ידעתי,
זה הגשם שרחץ את רחובַי,
מעניק לי חנינה.
תגובות