אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
תגובה (מאוחרת) לאודיה
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
אחרי שקראתי
את היצירה שוב עכשיו, אני מוכרחה להודות שהיא מצויינת! כשיודעים כבר מה הסוף אז זה לא מפחיד כמו בקריאה ראשונה אלא ממש משעשע וחמוד (ראה ערך תגובתי הקודמת בעמוד זה). אז זה באמת קטע מלחיץ, אבל בכל זאת ...
[ליצירה]
מדהים
טוב, אני אמנם מכירה את השיר דרך המנגינה שלו, אבל זו ההזדמנות להגיד לך שהשיר פשוט מדהים! מילים מדהימות. לדעתי אתה צריך להמשיך לכתוב לו מילים והוא ילחין, זה שילוב מנצח... בשיר הזה לפחות זה יצא חבל על הזמן.
אני מביעה את התפעמותי.
גיסה של יאיר.
[ליצירה]
שיר חזק
והדיון בעקבותיו חזק לא פחות. מעסיק אותי הרבה בזמן האחרון, והמסקנה היא שימים פשוטים הם באמת הדבר הכי טוב ומבורך בעולם הזה! הקצוות הם טובים לפעם בחיים, לאירועים חד פעמיים מדהימים. אבל הברכה של היומיום היא הכל. היא הדבר האמיתי.
כמו שאהבה עוצמתית בגבהים היא דבר מדהים, אבל אירוסין הם חודשיים, ונישואין זה כל החיים...
מזדהה עם השיר של יוסי גמזו שנכתב בהערה לפני.
"מה יותר גדול - טבע או נס? החכמה היא לראות בטבע - נס."
[ליצירה]
.
בתור אמא לילדים אני מתחילה עכשיו להבין מהצד השני, עד כמה זה חשוב לתת אהבה, ועוד אהבה, וכל הזמן אהבה...
כל כך חשוב ובסיסי.
והקטע שכתבת - מעולה. באמת.
[ליצירה]
.
ובאמת ההווה הוא רק הרף עין, ומה שהוא ממשות הוא העבר והזכרונות שחיים בנו תמיד. כל רגע הוא חסר ממשות אם אינו נשאר חרוט בזכרוננו למשך הרגעים שיבואו.
משחקי המילים מוסיפים הרבה (אטי-אתי).
"מפרפרים" הזכיר לי שיר נשגב של יאיר שגיא על התפתחות השלבים מגולם לפרפר (לרוץ לחפש ולקרוא);
והעפר - סוג של אסוציאציה - מתחבר לי ל:
...כמה מים צריך להוציא מן העפר,
ולכסות כשקר ולנחם כשנשבר
ובסוף נגמר, ובסלע נשארים קוי מתאר.
(ציטוט חופשי מהזכרון, מה שמראה על כמות הפעמים שקראתי את השיר הזה...)
תגובות