אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
מתבוננת ...
-
לא כל מי שכותב שירים הוא משורר- מספיק שהוא אחר...
(מתוך שיר של מתי כספי)
לא מתיימרת להיות משוררת, אבל כותבת לפי כיוון הרוח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] **** בכי המתערבל לכדי בהירות ומעוף ציפור כוחות פנימיים באים לידי ביטוי בשיר [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. דווקא לאגרוף? זה ביטוי לכעס. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה (מאוחרת) לאודיה כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן. אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! משתתפת בהרגשה... כבר ילד שני אצלי, וההתרגשות חוזרת ומזכירה... [ליצירה]
- [ליצירה] הי, המשפט הזה כבר קיים איפשהוא! ראיתי אותו אצל אהוד בנאי באיזה שיר-סיפור ארוך אחד. אבל אם חשבת על זה לבד, אז יופי... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. כל כך יפה הדימוי של הפרפר על כל השלבים שהוא עובר, בהקשר של אהבה... פרישת כנפיים נעימה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו איזו עוצמה. ישראלה התחייתה לי לדמות טורפת ואוכלת יושביה ואחר כך נגמר הכח והיא רק בחורה עדינה ומוכה ואומללה נשענת שם על הגדמים - - יפה, יפה ועייפה. [ליצירה]
- [ליצירה] . זהו, הפכתי למעריצה קבועה. ואחרי שקלטתי את הקשר המשפחתי, אז זו פשוט הערצה משפחתית נמשכת. שתהיו בריאים. מדפיסה את כל השירים שלך ומתחילה לצטט בלב. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אהבתי יותר את השיבולת הזו. כמו ציור. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! מדהים מדהים מדהים. ושוב מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו חזק ומאד עוצמתי! אני לא אצטרף לדיונים המלומדים שמעלי, אבל רק רציתי לומר שהשיר נגע בי מאד - למרות שמעולם לא שמרתי/נסעתי בשבת, אבל בכ"ז אתה מצליח להעביר את התחושה חזק מאד, כך שכל מי שהשבת חשובה לו מזדעזע. הכלה כדימוי לשבת - מדהים. כנ"ל התאונה, וגם הסוף המאשר "זה מבצעי" - עשית זאת, אין מה להגיד. שכוייח. ותודה לערוגה על שהפנה את תשומת הלב למשחק של "הכלה"- "הקלה". זה מוסיף מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! הלואי שנחוש ככה באמת בכל פעם שאנו אומרים את זה, ולא רק מהשפה ולחוץ... [ליצירה]
- [ליצירה] . ובאמת ההווה הוא רק הרף עין, ומה שהוא ממשות הוא העבר והזכרונות שחיים בנו תמיד. כל רגע הוא חסר ממשות אם אינו נשאר חרוט בזכרוננו למשך הרגעים שיבואו. משחקי המילים מוסיפים הרבה (אטי-אתי). "מפרפרים" הזכיר לי שיר נשגב של יאיר שגיא על התפתחות השלבים מגולם לפרפר (לרוץ לחפש ולקרוא); והעפר - סוג של אסוציאציה - מתחבר לי ל: ...כמה מים צריך להוציא מן העפר, ולכסות כשקר ולנחם כשנשבר ובסוף נגמר, ובסלע נשארים קוי מתאר. (ציטוט חופשי מהזכרון, מה שמראה על כמות הפעמים שקראתי את השיר הזה...) [ליצירה]
תגובות