אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
תגובה (מאוחרת) לאודיה
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
אהבתי מאד.
יפה כל כך איך שאתה מעביר חוויה שמשותפת (לצערי) לכולנו...
אהבתי במיוחד את:
"שפתי ממוללות את ברכות השחר, מפזרות אותן לכל עבר"
"שצף של מילים...ישפך על רצפת ארמונו"
"כמו לרקוד לבדי קטע של מחול המיועד לקבוצה"
וגם את הדימוי של הסוסים המתפרעים.
[ליצירה]
*
חבר'ה, מה קורה? מה כל הדיבורים האלה על זמן חופשי ומרחב מחיה? הנישואים זה הדבר האמיתי, שכחתם?! נכון שהקטע הנ"ל מצער מאד, אבל הבחור הנוטש בקטע הוא יחידי ולא משקף. בע"ה תמצאו כל אחד את האשה המתאימה לו, שתכיר אותו ותדע את הצורך הזה שלו במרחב ובעצמיות, וביחד יהיה לכם הכי טוב שאפשר. בלי שום צורך לברוח אחד מהשני וממחויבות, להפך.
כנראה שלזה קוראים התבגרות...
[ליצירה]
יש משהו
מחריד ועוכר שלווה בסגנון השירים שלך. את מתכוונת לזה או שזה פשוט יוצא לך ככה? כנראה שאת לא יכולה לכתוב שיר על שלווה ושמחה, ילדים בבית עם גג אדום וכאלה,הא?
בכל מקרה, זה יוצא יפה. הכתיבה שלך ייחודית וחזקה מאד. לא תמיד מובנת, אבל זה המיוחד בשירה...
תגובות