אתה לא רוצה לראות לפעמים סימן? משהו, כל דבר, שיראה לך שאלוהים מסתכל? ויש שקט, והאוויר דומם? ואז מתחיל- גשם. תיק-…תק , תיק-…תק , יותר מהר, יותר מהר, קדימה! אין זמן! הזדרז! ולפני שהבחנת- גשם חזק יורד בחוץ. אתה לא מרגיש לפעמים כל-כך קטן ביקום, כשיש רעם? הוא כל-כך גדול…ואתה כל-כך קטן… והשמים נקרעים לשתי חתיכות ענקיות? וכמו רפלקס, אתה מתכופף, כדי שלא יפגעו בך? והוא כל-כך חזק …ואתה מתקפל כענף שבור מול עוצמתו. והוא ממשיך- גשם. כמו תזמורת של תופים קטנים עשויים זכוכית, נשברים על כל דבר שנוגע בהם. ויש גשם זלעפות בחוץ. אתה לא נדהם לפעמים מברקים? כמו ספינת חלל ענקית שמעוורת אותך לרגע, כדי שתאבד את זיכרונך. אתה נדהם מהתפרצות החשמל הזאת ומישהו צילם אותך. תמונה אמיתית. ויש עדיין- גשם. כמו צבא של חיילים שקופים שבאים לתקוף את האבק והלכלוך ולשטוף את כל העולם. כולו. ויש סערה בחוץ. ויש לך את ההרגשה האלוהית הזאת. קיבלת את הסימן שלך.