צריך לפתוח פתחים לאיוורור
בנפש הקודחת
חלון אל טוהר השמים המכוכבים
לתת לכל המחשבות לשקוע
לתת לסיבוכים להפרם כמו מעצמם
להתרוקן.
אולי הרוח תלטף אותנו
באויר הקר הנוגע
אולי נהיה יחד ונשמח
ונִשַלֵו
[ליצירה]
/
איזה יופי של כיסופים וגעגוע. כאילו למשהו חדש אבל מוכר מאז ומקדם... ביטוי מיוחד וחד-פעמי להרגשה המוכרת הזאת. בעזרתו - שתזכי במהרה להגיע לשתיקה הלבנה...
"אחרי הכל את שיר"
[ליצירה]
.
מקסים מקסים מקסים! איזה כיף של שיר.
הרגשה של חלון נפתח אל הבוקר התכול והשמש הצוחקת.
אהבתי מאד גם את "בין הבתרים" ובייחוד את "נושא עלומתו" (לא יודעת מה היתה שם הכותרת המקורית, אבל את זו הנוכחית מאד אהבתי!)
[ליצירה]
*
גם אני מחכה כבר לחלק ב', כי זה מעניין, אבל רק רציתי להגיד שלא אהבתי את האוירה. יותר מידי ייחוד, יותר מידי קירבה שהיא לא במקום ("היתה אינטימיות גדולה. לא מינית חלילה..." - נו באמת).
[ליצירה]
.
גם לדעתי גרב זה זכר אבל זה פשוט לא מסתדר לי פה... הצירוף "גרב קטן" לעומת "גרב קטנה" - זה לא זה...
אגב, אהבתי את ההבחנה של ערוגה בקשר ל"נמתקת". אני הכנסתי במילה הזו גם את הרבדים בעולם ובנפש: הכנעה, הבדלה, המתקה. זה מסתדר עם המבנה של השיר, ויכול מאד להוסיף למי שמבין בזה...
[ליצירה]
שיר טוב וחזק
הזכיר לי שיר של רועי זמיר מאתר זה, שיר שנקרא "קרבות בודדים". רוצו לראות. אם כי לדעתי האתגר הגדול בחיים זה לדעת לשלב את שני המישורים - הרוחני והארצי - שהרי בני אדם הננו, לא ככה?! והאדם מורכב מחומר ורוח שמטרתם לצעוד יחדיו.
אז אפשר לכתוב שירים על חוסר הצלחה בשילוב הזה, אבל אני מקוה שבחיים זה יצליח יותר...
[ליצירה]
הרעיון עבר בצורה חזקה. ועם זאת, קצת עוכר שלווה: אבל איפה את באמת? אני מתכוונת, באמת הכי פנימית - חייב להיות מקום שהוא יותר, לא ? כי איך את רואה את החיים הלאה, נגיד זוגיות ומשפחה, עם הפסיחה הזאת על שתי הסעיפים?
סתם תהיות. כתוב טוב.
תגובות