"זה מה שקורה"
סיפר לי סבי.
ישבנו במרפסת בוהים בשמיים הריקים מעננים.
"הם לא סתם כך מתפוגגים בום טראח!"
הוא אהב לדבר בחרוזים,
ואני אהבתי להאזין לסיפוריו המיוחדים כל כך.
"הם נתלים גבוה בשמיים מסביב ללבנה,
נוצצים לאורה הרחוק של החמה,
מקסימים את המרים את ראשו לשמיים,
והאנשים שתמיד היו קשורים אליהם בלילות,
מיהרו לקרוא להם בשמות,"
האמנתי לכל מילה שיצאה מפיו,
גם אם הוא דיבר על מכשפות ושדים.
"ואם אדם מזלזל בחלומות שלו
כוכב צונח מהשמיים מולו"
"וזה," כך הוא הסביר,
"גרוע מאוד שאת החלומות שלהם הם הורגים.
כאשר בבדיונות הם דווקא כן מאמינים"
ענן גדול איים לכסות את השמיים,
רוח קרירה חדרה לעצמותיי.
"סבא כדאי שניכנס" אמרתי בשקט,
מפחד להרוס את האווירה העדינה שנוצרה באוויר,
הוא הביט בי כאילו רק כעת הבחין בי.
"מישהו צריך לשמור על החלומות,"
הוא לא סיים את המשפט בחרוז כמו שתמיד נהג,
הוא המשיך לבהות בשמיים הרחבים.
נכנסתי הביתה, החלטתי שאני צריך להוסיף עוד כוכבים
לעולם העצום שם למעלה.
תגובות