אני יושבת מול הצג

וזה תעתוע די מוזר

לחשוב

שהכל שם

 

ואין שם כלום.

 

מאבדת זמן יקר על

עבודה בעיניים על עצמי.

וזה מוזר.

 

כאילו שאני מאבדת עצמי

שוב ושוב

 

הולכת על חבל, בל להביט קדים.

לא חושבת,

רק נהניית מהרגע.

 

 

כאילו אני הופכת את השניות למשהו אפרורי הרבה יותר

ממה שהן באמת...