יד
הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּאִישׁ
שֶׁהָלַך כָּפוּף בַּרְחוֹב,
וּכְשֶׁמָעַדְתִּי,
הוּא הִזְדַּקֵּף
וְהוֹשִׁיט לִי אֶת יָדוֹ.
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא הייתי מסווגת כשירה אולי "קטע", או "במשפט אחד". חוצמיזה, לא ראיתי טעם בכתיבת הכותרת, כתיבתה בשם השיר, מספיקה בעיני. לגופה של יצירה, היא נחמדה ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב טוב וזורם בצורה ייחודית,..הכותרת די סתמית, רעיון יפה וביצוע חביב + יום טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] ממש אהבתי. כתיבה קולחת וגם הרעיון (לפחות איך שאני הבנתי את זה)- דווקא האדם הכפוף שכביכול זקוק לעזרה בעצמו יכול להיות לעזר בשעת צרה. מקסים, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] המשמעויות הדקות של בין השיטין......... [ליצירה]
- [ליצירה] אילה אברהמי, זו סתם השמצה. הסבר: בהודעה אישית ששלחתי לך. [ליצירה]
- [ליצירה] ברוריה יקרה, שני שיריך האחרונים יפים. עצובים בתחילתם ובסופם נותנים תקוה למי שבוחר את דרכו. נהיניתי לקרוא אותם. חשבתי עליהם הרבה וראיתי קשר אמיץ בין תוכנם ואני רוצה להגיב על המוטיב שמאחד אותם, ולא על ערכם כיצירות שעליו אינני מטיל ספק. העולם זקוק לכל מי שהוא בחר להנביט משפע הזרעים בפירות שנשרו (ראי שירי שנקרא: "בר-מזל"). כל הברואים בצלם מגששים ומחפשים את דרכם ומכל החיפושים נבנה עולם ומלואו של ה-"אני ותכליתי בעולם" . בשירך הקודם תארת את הפעמים שחיפשת דרכך. "השטיח" של מסכת חיינו נארג מחוטים של חיפושי דרך שתי וערב כל חוט בצבע משלו , והשילוב של כולם ביחד הוא יצירה אחת שלמה. העולם זקוק לנו, ולכן נבראנו. על כל אחד שזכה להיברא מוטלת המשימה לארוג את מסכת חייו בתוך סבך של דרכים אלומות. דרך צליחה מסר [ליצירה]
- [ליצירה] כיף לקרוא שיר אהבה אופטימי פשוטו כמשמעו |-:) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השיר, רק יש לי בעיה עם הקצב והזרימה. כמו כן לא הבנתי את הרעיון של הלמד בסוגריים [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, איפה אפשר לחבק אותך? אתר "צורה" קפץ רמה בזכות היצירה הזאת. כפי שהגדרתי את עצמי באתר "אינני סופר ואינני משורר" אבל בין הסופרים והמשוררים עוד ידובר ביצירה הזאת. אז קבלי ממני את ברכת הדרך. [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת, אכן כל השירים הולכים אל הים, והים איננו מלא. יש מקום גם לשירים של הפרברים וגם לשירים שלי. כל שיר מגיע מנחל אחר ומעורר גלים שונים. תודה על התגובה. מסר [ליצירה]
- [ליצירה] אקדיש לשיר הזה כמה מילים משלי: אין מנוס מהתודעה שאלה שזכו להאריך ימים אחרי המלחמות חיים בתוך בועה, בתוך בועה, בתוך בועה, המחשב, בחדר העבודה במעוננו, בקרב ידידינו, בחנות הבגדים, בקניון, בתל אביב עיר מגורינו בארץ ישראל, הרחק משדרות וקריית שמונה. קונים ספרים בסטמצקי, ודיו למדפסת באופיס דיפו וכותבים באתר "צורה" על שלום. רק לא עתונים, עמוד למושחתים בצמרת, עמוד למעשי אונס, עמוד להורים מתעללים, עמוד לתאונות דרכים. רק לא חדשות בטלביזיה, שם אין שלום, אין אנשים ישרים, אין מוסר, אין אמהות אוהבות. תחקיר ועוד תחקיר ועוד תחקיר. המציאות העניקה לנו בועות, וכל אחד חי בבועה שלו, עד המלחמה הבאה, שלא אנחנו נפתח בה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים וחג פסח שמח וכשר. נ.ב. הכנסתי שני תיקונים בטקסט. [ליצירה]
- [ליצירה] שי ידידי, אם אתה מתכוון למשהו כמו: "ועורקיי יתמלאו מחדש" זה לא נראה בעיניי. ראשית אינני חושב שצריך להאכיל את הקורא בכפיות. שנית, זה מבנה של שיר שמוצא-חן בעיניי: תוכן השיר כולו הוא תאור (מוחשי או מטאפורי) של הריקנות, ולבסוף במשפט קצר התקוה והאופן בהן היא תיעלם (מי? זאת שתוארה לעיל), זה יקרה באוקטובר וכל קורא מבין זאת היטב. לכן הייתי משאיר את השיר בצורתו המקורית. מסר [ליצירה]
תגובות