סיפור יפה!
ליבי חצוי, נמצא על קו הגבול בין האמת לציניות.
מצחיק אבל עצוב.
אוי לנו שכך אנו מתנהגים גם בחיי יום יום.
איה הוא מורה החיים הנבון שיודע כיצד לפרוס ולתווך.
איציק
[ליצירה]
לב חצוי
סיפור יפה!
ליבי חצוי, נמצא על קו הגבול בין האמת לציניות.
מצחיק אבל עצוב.
אוי לנו שכך אנו מתנהגים גם בחיי יום יום.
איה הוא מורה החיים הנבון שיודע כיצד לפרוס ולתווך.
איציק
[ליצירה]
המשך לתגובה הקודמת:.......שהמציאות הועידה אותם לחיות על אותה פיסת ארץ תוך כיבוד הדדי. זה אפשרי, זה בלתי נמנע, זה עדיף על שפיכות דמים אין סופית שתכחיד את שני העולמות ותשאיר ארץ חרבה.
[ליצירה]
דריה שלום,
הלכת לנו לאיבוד,
חודש ימים עבר
מאז שירך האחרון.
לא הגבנו,
נכון,
קבלנו ממך מנחה,
שבענו
ולא השבנו.
וכעת אנחנו פה
נענשים
אביונים
פושטי יד
ומקווים....
[ליצירה]
אני בהחלט מסכים שיש הבדל בין השירים וגם בין הסיטואציות. אני גם מניח שאפשר יהיה לתפוס אותי בבורותי, הרי איננו אמורים לקרוא את כל השירים שנכתבו אי פעם. בעיניי לכתוב שיר על אותו רעיון במטאפורות שונות הוא לגיטימי בהחלט. בשני השירים "שם המשחק" הוא נתק וניכור בין אנשים קרובים.
אגב להשוות אותך לז'אק פרוור זו מחמאה. ממליץ על שיריו יורם
[ליצירה]
רעות היקרה,
המקום הוא עין-כארם ליד ירושלים. יש שם כמה מאות שקדיות וכולן פורחות עכשיו. "משורש ועד צמרת" מכוסות בפרחים לבנים. בהחלט מומלץ. הקטע על הגזע עתיק היומין שמוציא ענפים ירוקים למעלה בצמרת גם הוא אמיתי. שוה לבקר בהקדם, לפני תום העונה (ואם לא, בשנה הבאה)
[ליצירה]
אוסף הטמפיסטים,
תודה, אכן קלעת לכוונתי. אנשים זקוקים למפגש, ל-"ביחד", לקשקוש על כוס קפה, באיזו רמה של התפתחות טכנולוגית שלא תהיה. זה נכתב באמאפתיה ליושבי בתי הקפה בכל הזמנים.
תגובות