סיפור יפה!
ליבי חצוי, נמצא על קו הגבול בין האמת לציניות.
מצחיק אבל עצוב.
אוי לנו שכך אנו מתנהגים גם בחיי יום יום.
איה הוא מורה החיים הנבון שיודע כיצד לפרוס ולתווך.
איציק
[ליצירה]
לב חצוי
סיפור יפה!
ליבי חצוי, נמצא על קו הגבול בין האמת לציניות.
מצחיק אבל עצוב.
אוי לנו שכך אנו מתנהגים גם בחיי יום יום.
איה הוא מורה החיים הנבון שיודע כיצד לפרוס ולתווך.
איציק
[ליצירה]
מה עוד אפשר להגיד על השיר הזה מלבד שהוא מקסים, ואמיתי, ובעיקר לא מתהדר ביומרות אופנתיות מפוצצות, שיר יפה כמו ששיר צריך להיות. לפרוט על הנימים שבתוך בתוך הלב. תני לנו עוד :)
[ליצירה]
המשך לתגובה הקודמת:.......שהמציאות הועידה אותם לחיות על אותה פיסת ארץ תוך כיבוד הדדי. זה אפשרי, זה בלתי נמנע, זה עדיף על שפיכות דמים אין סופית שתכחיד את שני העולמות ותשאיר ארץ חרבה.
[ליצירה]
השיר הוא יפה (-:), אבל איני מתחבר לתוכנו. הַרְגָשָתִּי, בעת שאני כותב (שיר, מונולוג, דעה או הספד), היד רושמת את מה שמתחולל בלב הרוטט, וכשזה קורה לי אני מברך את היד שעושה את שליחותה בנאמנות.
[ליצירה]
ראשית זו נראית התחלה מאוד מבטיחה למשהו חדש. יותר עמוק, אישי ומגובש, עלית מדרגה. הכיוון מדבר אליי ולכן אוזניי כרויות. נראה לי שבהמשך יהיה צורך לעבוד על הסגנון ובפרט על המעבר החד בין הדימויים שאולי באסוציאציה ברורים לך, אבל לקורא קשה לעקוב אחריהם (תתייחס אל זה כאל חוות דעת לא מקצועית אלא אל חוות דעת של קורא אקראי).
קבל את ברכת הדרך :) יורם
[ליצירה]
ראשית, ברוך שובך, מזמן לא קראנו אותך.
שנית, השיר הוא מקסים, כמו ששיר צריך להיות שיר.
אולי הייתי משנה קצת לפי הצעתו של מטומטם, אבל לא הכרחי.
שלישית, אני מקווה שתקבל את מה שאומר עכשו ברוח טובה, כיוון שכולנו חוטאים מבלי דעת בכתיבת רעיונות שכבר נהגו, וזה מוסיף עוד הבט לאותו רעיון.
זה מזכיר באופן ברור את השיר של ז'אק פרוור:
"הוא מזג את קפה אל הספל.
הוא מזג את החלב אל תוך הקפה.
הוא הוסיף את הסוכר אל הקפה בחלב.
הוא בחש את הקפה.
מבלי להביט בי, מבלי לשים לב אליי....."
בעצם זה אותו שיר רק עם מכונית במקום קפה
מה דעתך?
תגובות