יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ***** [ליצירה]
- [ליצירה] לב חצוי סיפור יפה! ליבי חצוי, נמצא על קו הגבול בין האמת לציניות. מצחיק אבל עצוב. אוי לנו שכך אנו מתנהגים גם בחיי יום יום. איה הוא מורה החיים הנבון שיודע כיצד לפרוס ולתווך. איציק [ליצירה]
- [ליצירה] לי זה הזכיר את ירושלים החצויה בין 1948-1967 וקצת את מה שעובר עלינו עכשיו, מי ייתן ותפקחנה עיני עיוורים...( או במילים אחרות פוליטיקאים)... [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה ענק גדול אינטליגנטי אבל הגזמת לתת כתובת? [ליצירה]
- [ליצירה] ממש ממש מתוק!! משחקי המילים ממש חמודים, והאופן שבו המחשת את חד המימדיות של ה'קו' ממש נהדר. איך לא שמתי לב ליצירה הזו עד עכשיו?:-) [ליצירה]
- [ליצירה] התגובות עד כה נראו ילדותיות. אהבה איננה "שמלץ" צריך להיות גם בוגר וגם רגיש, בשביל להזדהות עם השיר זה. בעולם האהבה בדידות היא מצב בלתי נמנע, בו אתה יכול לדבר עם עצמך עם סיגריה ביד, ולשאול את עצמך את השאלות שאיתן תצטרך להתמודד כאשר תעמוד פנים מול פנים בפני המציאות אליה ייחלת. את הדבר הזה מבטא השיר בצורה מושלמת. כמו שנאמר : "אין אהבות שמחות" [ליצירה]
- [ליצירה] זה יופי :) אני רק יכול לקנא בזאת שאת כותבת עליה. אני סקרן לדעת מי היא בשבילך. היא בטח לא חושבת עליך שאת "פשפושית מתפשפשת". האם גם היא מרגישה כלפיך כמו שאת מרגישה כלפיה. (אגב, אולי זו מישהי שאת מדמיינת, ואולי בעצם זו את ? אם זה כך אז זה עוד יותר מקסים). [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. ביחוד קרוב לליבי הסגנון ה-"מיושן" של בתים וחרוזים וניקוד. עדיף בעיניי על כתיבה "מודרנית" של מילה או שתיים בשורה. [ליצירה]
- [ליצירה] אבנר ידידי, עשיתי לעצמי תרגיל, רק אחרי שקראתי את השיר הסתכלתי מי כתב אותו. אמרתי לעצמי: "הנה כותב, שיודע איך לשיח בינו לבין עצמו, לשאול את השאלות ולחיות בתוכן, להתחבר עם הכאב ולא להילחם בו. יש אנשים שלמדו את זה אבל רק מעטים יודעים לבטא את זה כמוהו". ואז גיליתי שזה אתה. אבנר, התחברתי אליך, תמשיך כך. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] לאביב וסתיו שלום, כדרכך מיני אז: פשוט, אסטטי ונוגע ללב. לשיר אהבה צריך לכתוב את מילים היפות והנוגעות לכותב ולקורא בלווית הדימויים הציוריים שנתת. יופי (-:). [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים. הדיון סביב היציררה הזאת היה חשוב בעיניי, כי היו בה כמה רעיונות שניסיתי לשלב ביצירה אחת שהמוטיב שלה הוא: "חוסר האונים שלנו בהושטת עזרה" צודקים אלה שאומרים שמבינת יצירה היהי רצוי לחלק אותה לשתי יצירות. האחת "אנני דובר בשפתו". והשניה "כנף שבורה". תודה לאלה שהציעו כיצד לתקן כדי להשאיר את זה כיצירה שלמה. לבסוף החלטתי לקבל את הצעתו של שי, עם עוד תיקון קטן משלי. [ליצירה]
- [ליצירה] שי יקירי, בא לי לחבק אותך, ולתרום דמעה משלי אל ים היגון שלעולם אינו מלא מנחלי הדמעות. שלך יורם [ליצירה]
- [ליצירה] פואטיקה במיטבה אהבתי מאד את השיר, אהבתי את השם נועם, אהבתי שלא כמו שירי ערש בראשית הציונות היתה בהם פטריוטיות מוגזמת כמו: "למה זה יחרוש בלילה ואותי לא יישן.......אין חריש עמוק בלי נשק" או: "אחד היה טרף שני מת בחרב וזה שנותר את שמך לא זכר". אלה אינם שירי ערש. השיר שלך מזכיר קצת את: "עיפה בובה זהבה" אבל הרבה פואטי ממנו והרבה יותר עמוק. אם מישהו ילחין אותו נועם ודאי תשמח שישירו לה אותו ואולי גם לא תפחד מהחושך. תן לנו עוד..... בהצלחה יורם [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר מקסים, זורם, עם דימויים שלוקחים אותך לשם ומשתפים אותך בחוויה. אהבתי וקראתי שוב ושוב. :) יש משהו שקצת לא מסתדר לי: הקשר בין "גילוי ערוות הארץ וחשיפת שממה וקדור" ובין "חפשי ומאושר" [ליצירה]
תגובות