ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
אודיה (פיצקית)
-
וּפַעַם כְּשֶׁהַכֹּל יִהְיֶה יוֹתֵר פָּשׁוּט / אֲפִלּוּ הַמִּלָה / אוֹמַר לָךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נִרְאֶה חָשׁוּב / אֲבָל נִשְׁמַע נִפְלָא
(שלמה ארצי)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכון. זוכרת. (לא שייך לשים קישור, על אף שחשבתי על זה.) [ליצירה]
- [ליצירה] - אוי לי. אי אפשר להגיד משהו כמו: "כתוב טוב." כי זה לא שייך. |דומעת קצת| [ליצירה]
- [ליצירה] - בכלל לא ראיתי את הכותרת, (למען האמת, ראיתי 'מנחם' ליד- ולחצתי..:*)) ואחרי שקראתי את השיר הרחתי תל אביב. יש לך את זה בלהעביר לנו בדיוק מופלא. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. במיוחד את הקשר בין הטבע למחשבות. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך. זה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, מֵיי! אהבתי עד למאוד. ותגידי תודה שאת לא עם ורדה רזיאל ז'קונט במ"מ. [ליצירה]
- [ליצירה] - נשמטה נשמתך. נשמטו מילים מפי. [ליצירה]
- [ליצירה] - :) [ליצירה]
- [ליצירה] אני שומעת את הניגון. :) (מין ביטוי נוסטלגי שכזה.) מתחשק לי להתנתק רגשית ולנתח את השיר הזה, לומר שהוא מזכיר לי את ברכת לבנה עם הפסוקים שנאמרים ישר והפוך, כמו "לַעֲבוֹר אֶת אוֹתוֹ מֶרְחָק אֱלֹהִי לְבַד" והיפוכו שבסוף השיר. אסוסיאציה גלקטית שבהחלט מביאה בכנפיה קרירות חללית של חושך של לבד של הרהורים קיומיים ליליים. ועוד מילים, אבל עכשיו אלך לומר סליחות. [ליצירה]
- [ליצירה] מיתרים, בהשפעת הספר שזה עתה סיימתי (ומומלץ בחום), אצטט לך כמה משפטים ממנו. אני עוד קצת אפופה בעלילה שלו... "שמור על הטירוף שלך לודו. אל תבזבז אותו. הארץ תהיה זקוקה לו יותר ויותר" (עמ' 164) "יש המכנים זאת גרעין של טירוף ואחרים מגדירים זאת כניצוץ של קדושה" (עמ' 14) עפיפונים לרומן גארי, כמובן. [ליצירה]
תגובות