ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
אודיה (פיצקית)
-
וּפַעַם כְּשֶׁהַכֹּל יִהְיֶה יוֹתֵר פָּשׁוּט / אֲפִלּוּ הַמִּלָה / אוֹמַר לָךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נִרְאֶה חָשׁוּב / אֲבָל נִשְׁמַע נִפְלָא
(שלמה ארצי)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] - בכלל לא ראיתי את הכותרת, (למען האמת, ראיתי 'מנחם' ליד- ולחצתי..:*)) ואחרי שקראתי את השיר הרחתי תל אביב. יש לך את זה בלהעביר לנו בדיוק מופלא. [ליצירה]
- [ליצירה] - וואו. נעתקה נשמתי. איזה כיף להצליח לצלם שמש... [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. החדות והלחיצה על העפרונות שחזקה יותר בחתית התמונה (החזית הקרובה), לעומת הקווים העדינים יותר והצבעים החוורים יותר בחזית האחורית נותנים הרבה למחשבה, על החיים במדבר, ועל החיים בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] לא רוצה להרוס אבל... מוחמץ. [ליצירה]
- [ליצירה] - אוישששש.... מותר לבכות? בעצם אני לא שואלת, אני בוכה... [ליצירה]
- [ליצירה] "מרֹב זָרוּת לִפְעַמִים אַף מָים רַבִּים קָשִים לַחְדוֹר סַלְעֵי חָשָד." כל כך. איזה יופי. שיר נעים שכתוב טוב. יפה. מצא חן בעיני. ---- היה לי מוזר המעבר בין "ולוּ עלה בְּיָדִי הַייתִי בּוֹנֵה חוּרְבָה בַּשָדֶה" לבין "הַיוֹם אָנִי בּוֹנֵה חוּרְבָה בַּשָדֶה". מעבר פתאומי מדי, לא כ"כ ברור לי מה קרה שם ואיך קרה. [ליצירה]
- [ליצירה] - לא, לא במשפט אחד!! תסווג את זה לשירה. קטוגריה שראויה הרבה יותר להכיל את המילים האלה. [ליצירה]
- [ליצירה] - וואו, איזה יופי, תארים כל כך מדוייקים... רק קצת חבל לי על השורה האחרונה, היא מאוד מצמצמת בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] - כן.. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה גדולה. קטונתי מלהכיל את המילים. יצירה גדולה. [ליצירה]
תגובות