כל מה שאני צריכה
זה קצת חום ואהבה,
שלמישהו יהיה אכפת
אם אני חיה או מתה.
כל מה שאני צריכה
זה שהלב יפסיק לדמם,
שהכאב יעלם,
שיהיה קצת אושר.
כל מה שאני צריכה
זו טיפת חמלה,
כנות ודאגה,
תקוה לעתיד.
האם זה כל כך מוגזם לבקש?!
[ליצירה]
שלי היקרה,
הכתיבה שלך יפה, אולם אני מסכימה עם אסף, הדברים נראים כמו רשימה ראשונית -
"רגליים יחפות מפזזות לצלילים של סלסה", זו שורה בשיר - ה"כן זו אני" נדמה כנדחף ללא סיבה.
קר לך, ועוד מעט תשתי שוקו חם ותתחממי, אז מה? מה את מנסה להביע בזה?
אני חושבת שאם תקחי כמה דק' ותשקיעי ביצירה קצת מחשבה, המחשבה תיטיב עם היצירה, וממילא גם איתך.
[ליצירה]
פשוט נפלא.
היצירה הזאת מראה לנו את המשמעות האמיתית שאמורה להיות ליצירה - התבוננות עצמית. לא סתם משחקי מילים, אלא אמירות מהותיות לגבי היוצר.
נפלא.
[ליצירה]
יצירה נפלאה
היצירה הזאת נפלאה! ביטוי עמוק של רצון להשתחרר מעל כבלי ה"ממסדיות", במקרהים שהממסד פועל בצורה לא נכונה.
ואני חושבת שהפירוט משמש כאן למטרה, על מנת להראות את הניגודיות - המשורר זוכר כל פרט קטן בגופה של המשודכת "ורק דבר אחד איני מסוגל לזכור: דבר "קטן" ו"חסר כל משמעות". את פרצופך!" דוקא פיחרוט היתר של הזכרון של הבחור, מביא אותנו לנקודת ההפתעה - את הפרצוף הוא לא זוכר.
[ליצירה]
היצירה הזאת נפלאה.
אהבתי במיוחד את השלבים השונים שהמשורר עובר דרכה - בארבעת הבתים הראשונים בקשה מא"י להתחנן לפני הקב"ה שלא ישחיתוה, לאחר מכן הגעה למסקנה (בבית "ארץ יושר") שאנחנו לא יכולים להבין את דרכו של הקב"ה "כי לא דרכי דרכיכים" וכו', לאחר מכן שני בתים של הזכרת ההרוגים על קידו"ה, ושוב מסקנה: הקב"ה ודאי יגאלנו בגאולה השלימה במהרה. ומתוך המסקנה שהקב"ה ודאי יגאלנו - אנו מגיעים לפניה אליו בעצמו שיפדנו מצרינו.
תגובות