כל מה שאני צריכה
זה קצת חום ואהבה,
שלמישהו יהיה אכפת
אם אני חיה או מתה.
כל מה שאני צריכה
זה שהלב יפסיק לדמם,
שהכאב יעלם,
שיהיה קצת אושר.
כל מה שאני צריכה
זו טיפת חמלה,
כנות ודאגה,
תקוה לעתיד.
האם זה כל כך מוגזם לבקש?!
פוטו אלבום
-
משועממת
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ב"ה לא מוגזם לבקש אבל באמת זה כל מה שאת צריכה? או שזה רק מה שאת צריחה.. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה או אולי זאת התשובה לשיר "עולמות"? [ליצירה]
- [ליצירה] לא, זה לא מוגזם לבקש. אני מאחלת לך שתמצאי את אשר את מחפשת, כישרון רב יש לך, וכעת עימו הגשימי את משאלות ליבך. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה חמודה. הרגש המובע בה עז מאוד וגורם להזדהות עמוקה. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה כאובה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה כואבת... הבית האחרון נגע ללבי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה חמודה. אם תיתני בין בית לבית שורה ריקה על מנת לתת מרוח נשימה, היצירה תקרא ביתר קלות. [ליצירה]
- [ליצירה] כיסוף היקר, אין לי ענן להתפלמס איתך. כל בר דעת מבין שיצירה שאין בה אמירה איננה יצירה כלל ומקומה הרואי לה הוא בפח האשפה. אין לי כונה להמשוח הזה יותר. כל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי :-) התבוננות בפסוק בעיניים אמוניות, גורמת ליצירה יפה במיוחד. ומפליא הדבר איך בשורות כה מעטות ניתן לכלול את כל הכוונות של הפסוק הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה הזאת נפלאה. אהבתי במיוחד את השלבים השונים שהמשורר עובר דרכה - בארבעת הבתים הראשונים בקשה מא"י להתחנן לפני הקב"ה שלא ישחיתוה, לאחר מכן הגעה למסקנה (בבית "ארץ יושר") שאנחנו לא יכולים להבין את דרכו של הקב"ה "כי לא דרכי דרכיכים" וכו', לאחר מכן שני בתים של הזכרת ההרוגים על קידו"ה, ושוב מסקנה: הקב"ה ודאי יגאלנו בגאולה השלימה במהרה. ומתוך המסקנה שהקב"ה ודאי יגאלנו - אנו מגיעים לפניה אליו בעצמו שיפדנו מצרינו. [ליצירה]
- [ליצירה] רוני! היצירה הזאת מדהימה ביופיה, וודאי איננה "פשטנית" חלילה. הבית האחרון מגלם את תמצית האמונה, הנובעת מתוך ההתבוננות האמיתית בסיבוכי החיים (וזה מה שניסיתי להסביר לך בהערתי לתגובתך ליצירה האחרת של חזקי). [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה שגורמת לרצון עז להזדהות, גם לי יש ימים כאלה, שאני מתבונת במראה ושואלת את עצמי, איך הגעתי למקום שבו אני נמצאת ומה קרה לכל החלומות שאכזבו? [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר - א. הבכי. את אומרת שבתוך השמחה הגדולה של ההקפות השניות, בכית בגלל הגירוש; אבל אין הסבר מפורט על סיבת הבכי. דבר ראשון - את צריכה לשנות את סדר המשפטים ולכתוב את הסיבה "המראות שוב חוזרים" לפני הבכי. דבר שני - את צריכה לפרט מה ראית... את באה ואומרת שבתוך השמחה הגדולה את בכית, וצריך הסבר "משכנע" - משהו שמסביר לקוראים (גם בעוד 100 שנה כשהם לא יזכרו מה זה הגירוש של יהודי רצועת עזה) מה קרה כאן. ב. "כי תצא" וגו' "תפלה לעני" וגו' - איך זה בכלל קשור להקפות של שמחת תורה? זה לא מובן כלל וכלל. בעולת ראי"ה מופיע בתור שירים להקפות "הרנינו גוים עמו" וגו' (ופעם הייתי בהקפות בלילה ב"מרכז הרב" וראיתי שבאמת שרים את זה שם), וידוע ההסבר שלאחר פרעות תרפ"ט, כשהתחילו את ההקפה הראשונה בלילה הבחורים במרכז הרגישו שהם לא יכולים לרקוד, ואז מרן הרב זצ"ל התחיל לנגן את "הרנינו", ומכח זה נקבע המנהג. אם היה איזה הסבר איך "כי תצא" ו"תפלה לעני" קשורים לשמחת תורה, זה היה טוב. יש עוד נקודות שיש להעיר, אבל אין לי פנאי כרגע. [ליצירה]
תגובות