בס"ד זאת אגדה שיצרתי בעצמי וללא השראה ממשהו שראיתי בעבר...אנא כתבו תגובות...זה יעזור לי מאוד. חלק א' (מתוך 2 או 3)- המקום חונן הדעת. "איפה אנחנו?" שאל ירמי את אליצפן. "רק שניה...תן לי להסתכל שניה במפה..." אליצפן הביט במפה גדולה. "אנחנו רחוקים מאוד מתחום הקהילה..." אמר ירמי בחשש קל. "הכול יהיה בסיידר" אמר אליצפן. שניהם חיו אי שם בקהילה במזרח אירופה, הם היו צעירים אם בני עשרים ומשהו זה נחשב שם, אבל אף אחד לא שאל אותם. ירמי הוריד את כובעו השעיר וניגב את מצחו. הם התקדמו לכיוון יער גדול בעל עצים כהים מאוד. אלו היו השעות האחרונות לתפילת מנחה, הם המשיכו ללכת, בתקווה שימצאו את הדרך לקהילה, בינתיים קראו מזמורי תהילים. "אמרתי: אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי...נאלמתי דומיה" "ווסי דוס?" שאל ירמי ביידיש. "דוס...דוס...." אליצפן התקרב לחפץ המוזר והבחין ב...."דוס דר כיפה!" "של מי?" שאל ירמי. "לא יודע, כנראה של מישהו מהקהילה, ניקח, נחזיר". הם נכנסו לתחום היער. "כבר מאוחר, כדי שנארגן מדורה" אליצפן אמר. "כן..." השיב ירמי. הם מצאו כמה קרשים, ליקטו פירות, התפללו ערבית והתיישבו לאכול. ירמי לקח אוכמנית "ברוך אתה...בורא פרי ה..." -"היער השחור!!!" "מי זה??" שאל אליצפן. "זה אני, האוכמנית, אל תבושו, כי באתי לבשר לכם בשורות טובות" ירמי השליך במרץ את האוכמנית. "או ויי זמיר...כנראה זה מכל ההתרציות" אמר ירמי. "לא.. בקרוב יבוא לבקר אתכם צדיק, ואתם לא תזהו אותו משאר האנשים, התנהגו יפה לכל אדם" אמרה האוכמניה וכאשר סיימה קרנה אור גדול עד ששני הבחורים הסתנוורו וכשפתחו עינהם ראו את הקדרה מלאה מרק. "היער הזה מביא לי צמרמורת" ירמי אמר. "לך לישון, מחר תרגיש יותר טוב" השיב אליצפן. בבוקר למחרת, בהם המשיכו בדרכם, ומצאו את הקהילה, שמחים ומאושרים. החיים נראו כרגיל, עוד סתם יום חול, אנשים הולכים ברחוב, קונים מצרכים, המוכרים מוכרים בינהם גבריאל מוכר הפירות. "ירמי...?" פנה אליצפן "כן?" "אתה זוכר מה המלאך אמר לנו?" אתה מתכוון האוכמניה..." "כן...לא משנה, אולי כדאי שנלך לקנות מצרכים לכבוד הצדיק שיבוא בקרוב" "טוב...בוא נלך" הם קנו דגים, חלות, והלכו לקנות פרי חדש. "שלום עליך גבריאל!" אמר ירמי. "שלום עליכם ועל בניכם! איפה הייתם אתמול במנחה?"אמר גבריאל. "אמ...היינו צריכים ללכת לאן שהוא מאוד חשוב" אמר אליצפן. "יותר חשוב ממנחה? פש...כנראה זה משהו מאוד רציני, טוב עניין שלכם, חטטנות זה לא טוב" אמר גבריאל. שניהם הנהנו מבוישים. "נודע לנו על צדיק חדש שיגיע לעיר בקרוב מאוד" אמר אליצפן. "ובאנו לקנות לכבודו..." התחיל ירמי. "פרי חדש, כמובן! בואו אחרי!" סיים גבריאל. הם הלכו לתוך החנות וגבריאל התכופף בכדי לחפש דבר מה. "בדיוק אתמול הלכתי ללקט פירות חדשים" אמר גבריאל בעודו הוא מחפש. כשהתכופף הבחינו שניהם בכיפה הקטנה שהייתה על ראשו של גבריאל. ירמי שאל "גבריאל, מה קרה לכיפה?" ירמי הוציא סל גדול "או...איבדתי אותה מתי שאתמול ליקטתי את אלו..." גבריאל פתח את הסל ובפנים נמצאו מלא אוכמניות. ירמי לא חשב ומיד הוציא מכיסו את הכיפה שמצא. "זאת בטח שלך" "כן...תודה" אמר גבריאל מאוד נבוך אבל שמח. הם בסוף לא קנו כלום ויצאו מהחנות. כשיצאו שמעו את הרבי נכנס ושואל את גבריאל "למה אתמול לא הייתה במנחה?" שני האנשים נהיו מופתעים, הם הסתתרו והאזינו אל השיחה. "זה באותו עניין שסיפרתי לך, כבוד הרב" "אם אתה דובר אמת, הרי שאתה צדיק גדול, שב בני , ספר לי" ביקש הרב. "הן אמרו לי...שיבוא צדיק חדש בקרוב מאוד" "אכן? איך אתה מצליח להביא אותם? איך אפשר לתקשר עם החיות הללו?" השיב הרב. "אני לא מאמין שהרב מדבר עלינו ככה!" אמר ירמי לאליצפן בלחש. "זה היער, הוא גורם לי לעשות את זה..." אמר גבריאל. הרבי קם, חשב מעט ויצא. הוא הבחין בצאתו באלצפן וירמי ואמר להם: "אנא אל תאחרו שוב למנחה, אתמול כמעט ולא היה לנו מניין!" שניהם הופתעו עוד יותר. ההמשך יבוא....