בס"ד כן. אני עצובה. אני לא יודעת איך זה קרה. אבל נשברתי, אני יודעת, זה קורה לכולם, כל דבר טוב נגמר בסוף (זה סופו של כל בלון....) כנראה שזו היתה הבעיה, הכל היה בלון, מלא באויר, רוח, מלא בלא כלום.... אני לא יודעת להסביר את זה, אבל נגמרו לי המצברים, ואין מי שידחוף אותי כדי למלאותם מחדש. כן, נגמרו לי הכוחות, העצב גבר עליי, הותיר אותי חסרת נשימה, חסרת כל תחושה, אני לא יכולה לנשום, כבד לי על הלב, אפילו לברוח אין בי כח, אני פשוט יושבת פה בחושך, מצטנפת, מצמררת, כואבת ושקטה, אני לא אוכל לאמר לך את זה, כי אני שוב אחנוק אותך, אני מאוד רוצה לחייג את המספר, אבל אצבעותי רועדות מדי, וקול כבר אין בי, העגולים השחורים שאני רואה בעייני, רק גדלים, אין לי כבר שטח ראיה, הכל שחור, כי אתה- האור שלי, איננו.