זה מתכלה בקצב טוב
כמו המים
במבול האחרון
אני נח
על זרים, פרחים שמצאתי
כאן
על עץ בודד
זוכר את נעלי דפנה
שננעלו בצעירותי
ומזכיר את
אבן חברון
שתנעלני
בעת אסיפתי
[ליצירה]
עם כל ההתלהבות ממילים ותחושת ההנאה שהם מביאים, צרם לי קצת הזהות הזו. אני זה אתן ואתן זה אני. כי שווה לזכור שיש הרבה דברים שאנחנו חושבים או חשים בעומק והם לא יכולים להיאמר במילים. ואני לא מתכוון לצרות הביטוי של אדם מסוים אלא לאדם בכלל.
האישיות שלנו נבנית מפן זה לא פחות מאשר מכל עולם ביטוי.
תגובות