לחוף הים תכול שמיים, חורשת שקמים עומדיה. רוח קדים, את נופם מלטפת; עם צפרירי בוקר, השמש עולה. על פיסת חול כפז זוהרת, מחפים העצים. נחשולי ים מכים בשַאָג, בחומות הסלעים. חורשת שקמים, לחוף ים עומדת; את עפאיה, לוחכת רוח רעֳנן. מעל השדות סביב, להק חסידות מתנועע; מַשָק כנפיו, נשא אל - על. על הצוק, שקמה ניצבת; ניצבת מעל.