"אם לא תכעס-
תיצור
את קו השמיים המפרידים
ביני ובינך"
אמרת
בעודך בוחשת בספל.
"והיצירה
היא זו הממלאה אותך,
הלא כן?"
תפסת אותי
משפיל מבט
עוקב אחר נמלה קטנה.
המרחק ביני ובינה
כפסיעה אחת.
ובכל אופן. אנסה לשחזר.
יפה איך שהצלחת להפוך את המשפטים ה'רגילים' למשהו ש... מרגיש. שנותן אוירה. פוגע. כואב.
וגם - נמלים!!! איזה יופי! (המממ... זה התסבוך שלי עם נמלים. לא משנה.)
(מחכה להודעה?)
[ליצירה]
אה! כתבתי תגובה והיא נמחקה!
ובכל אופן. אנסה לשחזר.
יפה איך שהצלחת להפוך את המשפטים ה'רגילים' למשהו ש... מרגיש. שנותן אוירה. פוגע. כואב.
וגם - נמלים!!! איזה יופי! (המממ... זה התסבוך שלי עם נמלים. לא משנה.)
(מחכה להודעה?)
[ליצירה]
יהודיה, אני ממליץ לך לא לכתוב בצורה המרכזית כי זה פחות קריא. לא ממש מוצלח בכל שיר.
הנה הארותיי:
חוט של משי, עדין
כמעט שקוף
כמעט בלתי מורגש. * לא מתחבר כל כך עם שאר השיר. הקשר מובן אך לא זורם.
וכשאני בבדידותי
סיבים דקים של משי
עטפוני, * למה בזמן עבר? לא שייך לזמן שבו מתחילה.
והוצפתי* געגוע. *כנ"ל
דבורים קטנות
מפזרות על עפעפי*י אבקן
מהפרח שעזבתי.
אהבה עדינה,
. חוט של געגוע
הרבה הצלחה בהמשך.... שי.
[ליצירה]
יהודיה, זה אחד הראשונים שלך? כי זה ממש לא נראה כך. הכתיבה טובה והנה כמה הצעות עריכה קוסמטיות...
שא בעצבוני עד כמה שתוכל
התוכל?
לא לחינם קפצתי שפתי
הבן את שלא נאמר.
אל תצבע את חליפתך שחור
אל תבַכה על מר גורלי.
פזר את הצללים
שיהיה לי
אור.
על אף שנכתבו שירים רבים על כך, זה מיוחד. יפה לך!
תגובות