בס"ד 9.5.01 "לכל זמן ועת תחת השמיים... עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום..." (קהלת) עת לשנוא. רע כה עמוק במשיכת קולמוס אחת. הבה נכתוב איבה קדומה וראשונית. ועת מלחמה. בקור, בקצרה, בתמציתיות, אנו משרטטים לנו, דם, אש, ותמרות עשן. אם אפשר- מוסיפים גם שכול. נכון, הובטחה לנו גם עת לאהוב. אמת, נאמר כי ישנה גם עת לשלום. אז נשמע צלצול פעמון השטן, ואזל הזמן מתחת לשמיים. כתבתי את זה לפני שנים רבות. ביומיים האחרונים (כ'-כא' באייר התשס"ד) נהרגו 11 לוחמים בעזה. והקטע הזה, אקטואלי מתמיד, קיבל משמעות חדשה עבורי.