בס"ד
13.1.02
שלא יגמר לעולם האושר הזה.
האושר הזה ששולח ידיים מתוך חושך אינסופי.
ונוגע, וחונק, ועושה בי שמות.
איזה אושר מגוון:
צבעי המוות.
צבעי הכאב.
צבעי האכזבה.
והבדידות.
שרק לא יגמר.
שיראל גל
-
סטודנטית דתיה,אוהבת לעשות המון דברים...
חייבת להתבטא (או לפחות לנסות) ולכן אוהבת לכתוב (בעיקר למגירה)ולצלם (בעיקר שחור לבן). לא יכולה בלי מוסיקה,ספרים וטיולים.
תמיד שמחה לביקורת בונה. והעיקר שיהיה בכיף...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בס"ד לצערי לא אוכל לספק את הסקרנות בנוגע לצמצם, חשיפה וכו'. צילמתי את התמונה(כמו גם את השאר) לפני שנים רבות, בקיבוץ גלאון, ולא רשמתי את הנתונים... גם הילדה גדלה מאז (בתמונה היא בת 3 וחצי, עכשיו כמעט בת עשר...) [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב קצר וקולע - מאוד ממצה ומעביר את התחושה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה כל כך איך שלולית מים קטנה הופכת להיות תמונה מוצלחת כהיא נופלת בידי האדם הנכון... [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אמיתי ונכון. אני מקווה שזה יותר נפלא מנורא. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד לכל מי שהתעניין והתנצח, התמונה צולמה בקיבוץ גלאון ביום צילומים שבו צילמתי משהו כמו עשרה סרטים שחור לבן..... לא, היא לא מבויימת, תנסו אתם לביים עשרה סרטים... הילדה לא מנסה לקחת את הפתק מהאמא היא מצביעה לה על משהו , אולי שואלת שאלה, אני לא כ"כ זוכרת זו תמונה שצולמה לפני בערך חמש או שש שנים. בכל אופן אני שמחה לראות שהקדשתם תשומת לב לפרטים הקטנים. :) [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה מאוחרת התמונה צולמה לפני כ - 7 שנים, הילדה המדהימה הזו היום כבר קרובה לגיל 11. לא תיכננתי שום דבר, זה היה יום שלם שהייתי צמודה אליה ואל עוד 3 ילדים בקיבוץ עם מצלמה. היא התיישבה והתחילה להתנדנד, קראתי לה, היא הסתובבה וזה מה שיצא... אני מאוד אוהבת אותה ואת התמונה בגלל ששום דבר לא היה מתוכנן... לגבי החול - ההדפסה הזו היא בגודל קטן, לא עשיתי הסתרות כמו שצריך(למי שמבין) בתמונה הממוסגרת, שהיא בגודל של 50X40 יש חול ממש... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, המבט הוא הסיבה לשם מבחינתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מחפשת מילים, ולא מוצאת. שתמיד תאהב, ושלעולם לא תחדל להתפלל. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, אני שמחה לראות שהשיר מעורר הזדהות [ליצירה]
- [ליצירה] תודה בס"ד ואפילו תודה רבה (אין לי מה להוסיף אחרי כל מה שכבר נכתב כאן), אבל באמת - זו לא אני, זו הילדה המ-ד-ה-י-מ-ה הזו. [ליצירה]
