מחשבות שרציתי לחשוב
בשובי מן ההר אל העמק
נמזגו אל מדרון הקולות
במחול ערפילי של צלילים.
ורגעים יקרים שחלפו
בצידה העולה של הדרך
נתעטפו במסגרת זהב
הבוהקת בינות לצללים.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] במחול ערפילי של צבעים.. איזה משפט! :) משו. [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד מוחשי ביותר. אפשר לחוש ממש.. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים איך כל מחשבה אפשר לתאר בצליל... גם לשיר שלך יש מנגינה! את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק... [ליצירה]
- [ליצירה] מן ההר אל העמק יש מדרון. הוא מדרון הקולות, אליו המחשבות נמזגו=נכנסו לתוכו, והמדרון, הווה אומר הקולות, והמחשבות - הפכו אחד, תוך מחול ערפילי של צלילים. בעצם, האני השר רוצה לבטא את הסוגים השונים של הצלילים - הקולות מחד, והמחשבות מאידך. גם המחשבות הן צליל, בעצם. צליל פנימי של הנפש. הקולות הם הצלילים החיצוניים, כמו שהמדרון בין ההר לעמק נמצא בחוץ. 'בשובי מן ההר אל העמק' - העמק הוא ביתו הקבוע של האני השר, אך הוא טיפס, אולי לטיול, אל ההר. את כל המחשבות שהוא רצה לחשוב, הוא רצה לחשוב בירידה בחזרה, לא בעליה. אך מחשבות אלו לא נחשבו לתוך עצמו - הוא לא ספג את המחשבות אל פנימיותו וחשב אותן, אלא - הן נספגו בדרך, במדרון הקולות. הוא, בעצם, הכניס מעצמו לדרך, כמו טבע בה את צעדיו. וכל זאת - 'במחול ערפילי של צלילים'. הקולות והמחשבות נמזגים במטושטש זה בתוך זה, אל תוך צליל לא ברור, בתוך ריקוד, המחול הלז מזכיר את מעוף הכלולות של הנמלים בעונת הזיווג (נו, הייתי חייבת!), ריקוד משולהב בו נמזג הפנים והחוץ - המחשבות והקולות - אל תוך הצליל העליון והנצחי, המחבר בין השמיים והארץ, בין הפנים לחוץ, העל-אנושי. המחול ערפילי, שכן - איננו יודעים בדיוק מה קורה באותו מפגש מסחרר. אולי זה מעל ליכולת ההבנה האנושית שלנו. הבית השני נראה קשור, אך עם זאת - לא קשור. הוא מדבר על אותה הדרך, אלא שמהצד העולה שלה - נדמה שהאני השר נזכר ברגעים בהם עלה אל ההר, מהעמק שהוא ביתו. רגעים יקרים שחלפו - נותן הרגשה של 'התבזבזו'. כל אותם רגעים שהתבזבזו כביכול, נתעטפו במסגרת זהב - זהב הוא דבר יקר. אולי הרגעים לא נתבזבזו - אלא פשוט היו יקרים, ועברו בנעימים, ולכן מוסגרו במסגרת זהב - לא מוסגרו, נתעטפו, נותן הרגשה חמימה יותר, אישית, מחבקת, ביתית. נראה שהאני השר מתגעגע לחמימות ביתית. אך בכל זאת - מסגרת זהב זה דבר נוקשה. הזהב הוא מתכת, ומטבע כל מתכת הוא להיות קרה. המסגרת הזאת 'בוהקת בינות לצללים'. - היא נקודת אור יחידה בין צללים רבים, בין דברים רעים, רגעים פחות יפים אולי, החשוכים, הקרים, הלא-ביתיים. תמיד קר יותר בפסגת ההרים. העמק מסמל את הבית והחמימות. למעלה - על ההר - קר. אבל בכל זאת, הרגעים היקרים חלפו בעת ההתרחקות מהבית ומהחום, אולי הם פשוט היו מיוחדים ויוצאי דופן, לכן הם יכלו להיכנס לתוך מסגרת זהובה, שמאירה את העולם שמחוץ לבית, שוב, הפנים והחוץ. מה יש בתוך המסגרת, ומה מחוצה לה. כמו תמונת-מזכרת, חוויה שעברה ולא תחזור, נתלה בחדר, מסגרת מזהב. היה נחמד לצאת מהבית, אך כעת אין לכך עוד טעם. הרי בבית, אחרי ככלות הכל, תמיד הכי חמים, וזהו המקום אליו תמיד חוזרים. (אך, לו לא היכרנו את קורות חייו של המשורר הדגול...) החיבור בין החוץ והפנים בבית השני הוא המסגרת. המסגרת מבדילה - אך יש בה שני צדדים - מצד אחד היא זהובה ויקרה, מצד שני היא קרה. היא שומרת את החום בתוכה, את הרגעים היקרים, אך מאירה לבחוץ. כמו הצלילים - שמחברים בין המחשבות שהן הצלילים הפנימיים, לקולות, שהם הצלילים החיצוניים. אך ההבדל בין שני הדברים הוא, שהמסגרת והרגעים בתוכה הם 'רגעיים' יותר. הניגוד בין המחשבות והקולות תמידי. [מזכיר במקצת את האווירה של אלתרמן בכוכבים בחוץ...] הה. יוצר דגול, בזה אין ספק. ישירות ליצירות האהודות. [ליצירה]
- [ליצירה] "הו, רן.." אמר פו וחזר להתעמק בצנצנת הדבש האהובה עליו ביותר. בהשראת הודעות טקסט של מישהו... [ליצירה]
- [ליצירה] --- מוזר, אני זוכר שהגבתי, אבל כנראה היא לא נשלחה. אהבתי, זה מדוייק. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד נכנסת אל המקום שלא נעים להיכנס אליו, נטורי קרתא, ואני שוב מתפלל שהם יחזרו בתשובה. זה מקסים, איך שהוא מגלה שאמא שלו גם היתה... בתור אחד שמתנגד לעדתיות, אהבתי גם את חוסר הקיבעון אליה, המהפכים, למרות שאישית אני מחקתי את הזהות העדתית שלי ממני. (ישראלי) [ליצירה]
- [ליצירה] --- אוי, זה מדוייק. אתה בורר את המילים שלך. היום חשבתי על יופי ועל יופי נוגע, וכו', אבל [ליצירה]
- [ליצירה] --- חיבבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] -- מסופר על נחמה לייבוביץ' ז"ל, שפעם הוזמנה להרצות בבית-כנסת, והיתה בו מחיצה בין גברים לנשים. כשקמה להרצות עשתה זאת בעזרת הנשים, על אף בקשת הגברים שתבוא להרצות בעזרתם. וכך הרגישו הגברים כנשים. נחדמות התחושות שבקטע, את הסיום הנובע מציניות לא אהבתי, ונזכרתי מעט בהתאלמות של רעיה: http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=6073&code=50 [ליצירה]
- [ליצירה] --- חומה סינית. אצלנו, כלומר במקום בו אני נמצא באופן זמני ועראי, עד שאסיים את השנה הזו, יש הנוהג לומר כשבאים ומבלבלים לו את המוח - חומה, או חומותיים, או חומה סינית. כלומר, חומה ביני ובינך, לא רוצה להקשיב לך. ומה שהתכוונתי להגיד זה שאני לא מסכים איתך בכלל. ולא עם המשפט. ולא עם מה שהוא בא להגיד. מה זה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- גם אמא אמרה שזה יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- חתלתול. ברגע שהטקסט יצא אל הקורא, הקורא יכול לפרש אותו כרצונו... מודל פיסק. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובות הרב יובל שרלו טוען שתפילה לא מנוסחת ולא מקובעת עדיפה על התפילה המוכרת היום (אבל יש לו אבל) יש לי בעיות עם כך שהתפילה מחולקת לפי נוסחים, עם זה שקובעים לי מה להגיד, ואיך להגיד ומתי לענות ואיך לבטא ואיפה לשבת ואיפה לעמוד ואם אמרתי ברוך או אמרתי אתה או אמרתי ה' אז מה מותר מה אסור ואם שכחתי עד שהתפילה לא תשתנה, תמיד ימשיכו להילחם במכת הדיבורים בתפילה. אפשר להתפלל תפילה קהילתית בלי להיות מחוייב לטקסט. לא דיברתי על הרע שבתפילה בקהילה. תראי מה יוצא לאנשים בתפילה בגלל שהם קוראים. זה נורא. רוב התפילה, אני קורא תהילים. (וקראתי עת כל התגובות אבל זה לא נכנס אלי) [ליצירה]
- [ליצירה] --- אה.... לכן התעלמתי מכל השיר, שפתאום ניתץ את מה שחשבתי שעולה מהשורה הראשונה, והסתכלתי עליה כפי שראיתי אותו מלכתחילה. [אבל אהבתי את מה שהבנת מ'אוכל את השקט. מתקיים.'] [ליצירה]
תגובות