בס"ד שאו עיניכם אל האופק, יפה הצבעים והטוהר, הביטו אל העתיד, אל הקידמה, גם אם זו- לוטה בערפל. שאו עיניכם אל האופק, אותן העיניים מלאות הדמעות, אספו את כולכם, אגרו כח אחרון ותפילות, ונסו שוב מהתחלה. שאו עיניכם אל האופק, ושם ציפורים פורשות כנפיים מעדיפות פשוט לוותר להישבר עפות למקום אחר, רחוק מהשכול, רחוק מהכאב רחוק מהדם, אבל אני, אני נשארת כאן...