גיל ישב בבית הכנסת על שם איצקובי'ץ שבשכונת הבוכרים בירושלים, הוא ישב בשורה השלישית מההתחלה, קרוב - כדי שלא יפסיד שום קטע מן המחזה העומד להתרחש... החזן מתחיל מודים -כולם נעמדים, את המתח אפשר לחתוך אפילו בלי סכין- משני עברי הארון עומדים אחד כנגד השני ומבטיהם יורים גיצים אהרן-יצחק מצד ימין ולמולו בצד שמאל עומד זלמן-מאיר. החזן -איזה בחור מן הישיבה השכנה- מנסה בכל כוחו שלא להמשך החוצה מתוך התפילה וממשיך- -"..כי מעולם קיוינו לך! (אהרן-יצחק וזלמן-מאיר מזדקפים שניהם ברוב הדרת כבוד תוך כדי נעיצת מבטים רצחניים איש ברעהו) -"מלכנו לעולם ועד! (טיפות זיעה מופיעות על מצחו של החזן וכל הקהל על הרגליים- מבטיהם מרותקים לעבר שני הקשישים ) -"וכל החיים יודוך סלע..(דממה עמוקה - כל הבריאה מטה אוזן,בעוד אהרן-יצחק וזלמן-מאיר עומדים אחד מול השני ידיהם לצידי גופם-לשוא מחפשים את האקדח) -"ישועתנו ועזרתנו סלע ה- ובאותו רגע זינק זלמן-מאיר ממקומו ותוך כדי טפיחה על הסטנדר שלו צווח: -כהההנניים!!!!!! מה שקרה לאחר מכן קצת מסובך אבל אפשר(במקרה הטוב) להגדירו כגן חיות ועדיף לכתוב אותו כמו שהשפיע מכמה כוונים: 1 הכהנים התחילו לברך חוץ משלוש שעוד חשבו האם זהו הזמן המתאים, או שהחזן צריך לגמור תברכה ? 2 כמה ילדים מבית ספר מוריה שבאו לחזות בפלא הזה הישר מן הרובע מהרו לנצל את המצב ופרצו בצעקות: "כהנים, כהנים" 3 הכהנים שלא התחילו לברך- התחילו לברך גם מה שגרם לכך שהברכה התבצעה בשני קולות! 4 לאחר שנגמר קול ב' הקהל שם לב שהחזן מרחף (למעשה הוא שקל אם הוא צריך לגמור את הברכה, או לחכות שיהיו לו 10 שעונים אמן?) מה שנתן עילה לילדים לפרוץ בעוד צעקות: "כהנים,כהנים" -מה שגרם לחזן לגמור את הברכה ולענות אמן לעצמו. ובנתיים הפנה זלמן-מאיר מבט מדושן עונג לעבר אהרן-יצחק שהחזיר לו מבט רצחני ואף סימן לו בידו-"חכה, חכה, נפגש בפעם הבאה"(לעיני כל הצבור שכמובן עקבו אחרי כל המאורע בשמחה בלתי מוסתרת תוך כדי זריקת נבואות לגבי הצעד הבא של כל אחד מן הצדדים) מובן שזלמן-מאיר החזיר לו נפנוף הפותר את דבריו כאיומי סרק- דבר שעצבן את אהרן-יצחק אף יותר(מכיוון שהוא לא הבין את המילה סרק אך הוא הבין שמנסים להעליב אותו) אהרן-יצחק הוסיף ונפנף בידיו בכל רגע פנוי "סרק, סרק, סרק" ואע"פ שזה לא השפיע רבות על זלמן-מאיר, שאבד את עשתונותיו מזמן וכבר סינן קללות באידיש לתוך סידורו (שלשם שינוי לא לקח את הקללות אישית), זה ללא ספק נתן לאהרן-יצחק הרגשה טובה יותר! לאחר התפילה ישב גיל וחשב וחשב וחשב הוא הביט לעבר השולחן שעמד ריק במרכז בית הכנסת ונזכר איזה חברים טובים הם היו: זלמן-מאיר,אהרן-יצחק ושמרל שלושת הקשישים של איצקובי'ץ כך כונו בידי כולם, תמיד היו יושבים מקדימה ביחד באמצע מנסים להתפלל ומצליחים לדבר. ואז בסוף מודים, היה קם שמרל הזקן והלמדן שבשלושתם ואומר כהנים . יום אחד באמצע מנחה - התמוטט שמרל מהתקף לב, הוא פונה מיד לבית החולים -אך זה היה מאוחר מדי. למחרת ליוו אותו בדרכו האחרונה כל הקהל- ושני חבריו בראש, לאחר השבעה התחילו הבעיות- החזן גמר מודים ולמרבה פליאתו של אהרן-יצחק שהיה זקן בשעה שלמה, אמר זלמן-מאיר כהנים! אהרן יצחק שתק והמשיך כרגיל אבל למחרת לפני שהספיק זלמן-מאיר לפצות את פיו פרץ הוא בכהנים-ומאז הפסיקו לדבר... למחרת כרגיל ישב גיל בשורה השלישית וחיכה ל"כהנים" -"מודים... (המתח וההתרגשות כרגיל החלו מרקיעים שחקים וכל קופות ההימורים כבר נסגרו) -"ועל כולם.. (כל המשתתפים התמקמו כבר- החל מזלמן-מאיר ואהרן-יצחק וכלה בתלמידי מוריה שהחליטו לתרום גם היום לתפילה ממרצם ומזמנם...) -"הטוב שמך.. (אתמול הרב סחט מן הקשישים הבטחה שלא יגידו כהנים עד שלא יגמור החזן לברך -ומובן שבעקבות החידוש הזה במערכה כל הציבור גילה ענין כה גדול עד שכולו עמד על קצות אצבעותיו בעוד שפתיו לוחשות: כהההנים, כהההנים) -"נאה להודות (סיים החזן)- "כהההנניים" צווח גיל במלוא גרונו.. שקט השתרר, דממה עמוקה שלא היתה כמותה בבית הכנסת איצקובי'ץ מעולם. כל העיניים הופנו לעבר גיל -כל העיניים שואלות את אותה השאלה האילמת : למה????? אלא שאז פרץ צחוק נשמע משני עברי הארון ושני הקשישים צוחקים עד דמעות ישבו ביחד בספסל האמצעי והשלימו חודשים של פטפוטים. למחרת הגיע החזן למודים -"מודים.. (שקט בבית הכנסת- שלווה ושלום) -"..אל ההודאות! "כההניים" צווחו אלי ובני שני הילדים הכי צעירים בבית הכנסת...