מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] גרם לי כמעט לבכות! (אך התאפקתי -כי "ילדים גדולים לא בוכים") אגב אתה אחד המעטים שחורז ושוקל כמו שצריך למרות הזעזוע, אעיר (ברשותך) : נוֹפֶלת עַל רִצְפּת הבֶּטוֹן בְּאֵימה -אני מציע : נופלת על רצף בטון באימה (עד כמה תמוה שזה נשמע . השמתת ה"ה" בסוף מלה וע"י כך הפיכתה למלה במין זכר היה דבר סטנדרתי במסורת הפייטנית הארצישראלית-אשכנזית : ערם-במקום ערמה לדוגמא) - בשביל לשמור על המשקל [ליצירה]
- [ליצירה] בראד פיט יהודי? לא ידעתי... האם גם גויינת פלטרו? (וסליחה שאני דורך על יבלות) [ליצירה]
- [ליצירה] מי שאומר שהדס לא יוצרת פשוט לא מבין שום דבר ממב שכתבה וחבל. ולא , אינני מתכוון להגיד שאיננו מבין את ה"עומק" שביצירותיה ( אני דווקא חסיד השיטה הפילוסופית של ברקלי שאומרת שמבלעדי התופעות אין קיום כלל ) הוא לא מבין את ה"פשט" הפשוט של יצירותיה : עידו בועז ומיכל, הידעתם , לדוגמה, שכמעט כל יצירותיה של הדס שזורות מוטיבים מהמיתולוגיה היוונית? או שאין לכם מושג במיתולוגיה יוונית ולכן אינכם מבינים כלום ממה שהיא כותבת... הרי זה כעיוור שיבוא לתערוכה ויגיד : " אני באמת חושב שאין כלום בציוריו של ליאונרדו, פשוט לא היה לו מה להגיד או לשיר ולכן הוא התעסק בדבר שנקרא "ציור" שעד היום לא הבנתי מה הקטע בו " [ליצירה]
- [ליצירה] חברי צורה היקרים! היוצרת מבקשת שאם אין אתם יכולים לאזן את הביקורת השלילית שאתם רוצים לתת לה ע"י ביקורת חיובית באותה הכמות והאיכות, אנא, אל תקראו את יצירותיה! [ליצירה]
- [ליצירה] אם זו צביעות, אז רוב גדולי הדור של כל הזמנים (ובכללם אלו של הדורות האחרונים - הרב פיינשטיין, הרב סולובייצ'יק, הרבנים קוטלר הוטנר וקמיניצקי ) היו צבועים וכך גם רוב היהודים הדתיים (גם היום) ובוא לא נאשים אף אחד בשום דבר! [ליצירה]
- [ליצירה] לא נראה לי שזה על השואה. דווקא רציתי לנסח הפוך מ"רעיה": שאע"פ שכל הדקירות הם כאילו לטובתי הן עדיין דקירות (ומי יודע אם עוזרות בכלל) כך הנם כל החיים: אנו רגילים לחשוב שחינוך, לדוגמה, הוא לטובת הילד אך עד כמה באמת ייסורים יכולים להיות לטובתו של אדם? הרי ס"ס בצורה רגעית הייסורים לא יכולים טובים ואם על העתיד דברינן "העבר אין והעתיד עדיין.." [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא על העברית של שמואל אל למבקר להתנפל כה חיש... עברית הוא דווקא יודע טוב מאד. הוא אמנם משתמש בשורשים עבריים בצורה, איך נגיד, יצירתית משהו אך זה מהווה חלק מהרשיון הספרותי הניתן לכל משורר. ראה למשל את שירי הקילירי ודומיו. בכלל, לשון שירית מאז ומתמיד לא דמתה ללשון הפרוזה. כך זה גם בתנ"ך (איפה בפרוזה תנ"כית תמצא מילה כמו "למו" או "חיתו- ארץ"?) אני כמובן מדבר מהרהורי ליבי - פרו דומו - גם אני נוטה לעוות מילים שתתאמנה למצלול, למשקל ולחריזה... [ליצירה]
- [ליצירה] ככל שהזמן עובר, כך יותר קשה להבין אותך... וחבל [ליצירה]
- [ליצירה] תתפלאי, אך ע"י קריאה ביצירות מופת ספרותיות אפשר גם כן להיטהר ולתקן את המדות ( יצירה שהשפיעה עלי מאד היא "יריד ההבלים" של וויליאם תאקרי) במיחד הספרות של המאה הי"ט [ליצירה]
- [ליצירה] משימות בט"ש [ליצירה]
תגובות