מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יען אסף אותי הפנה לזה השיר שלך, בדוי פורץ הראש ולענה משקל וחריזה עדוי אעיר גם אני דברי בנושא-זה המווכח מי ימלט ביום עֹברי ויאמר :"הרף - לך וקח..." ? אשאל: מה קסם השירה? במה נבדלת היא מפרוזה? מדוע לחרוג יירא מרצף משפטים-יחרוזה? מדוע לא יאמר דברו פשוט-בלי התחכמויות? האמנם תוכו כברו? נזקק אמנם הוא לדמויות? 'מען ענות לקושיה אתכם על הדמיון ארכיבה אם עזר וקצת תושיה נשווה שירה אם...בני עקיבא במה נבדלת התנועה ממועדון או ישיבה? בכך שלכללים כנועה ובכל זאת בנות יש בה! אינה פרוצה כמועדון כישיבה אינה נוקשה מעל ראשם למו אדון אך בלי דיכוי ההרגשה המתח רבותי, המתח מנעול הינו היוצר קסם לשבור מנעול לפרוץ הפתח לשאוט מהר לנשוך הרסן! [ליצירה]
- [ליצירה] נכון [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר לי שיר מוכר כלשהו [ליצירה]
- [ליצירה] תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] ברוך הבא! אני שמח שיותר ויותר כותבים פה בחרוזים! ועוד יותר אני שמח שחובבי בלשנות כותבים. בטח התכוונת "ראש" ולא "רוש" לא? ע"פ הפס' "אם יש בכם שורש פוצה ראש ולענה" כנראה הכוונה לחטא המתוק או משהו כזה. מזכיר לי מה שכתבתי : כוח אין קול אין פצח רוח אין עוד בי עומד אלך לי לאיבוד ואתמזג בנצח אדום ואעלם ואתא... אך זה היה לפני הרבה זמן [ליצירה]
- [ליצירה] מתגעגעת לימים הללו? [ליצירה]
- [ליצירה] אמן על דברך! (לכבוד כל הנשים) זה בדיוק מה שטענתי! הגבול עובר בהבדל בין היפה, לבין המכוער (ולא בין ה"צנוע" לבלתי- "צנוע")! לדעתי, שירי אינו מכוער (אחרת לא הייתי מפרסמו...) אך גם עליו הייתי מוותר על מנת לגדור פרצות דוגמת "בין..." וד"ל. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע לכתוב גם לא פוליטיקה? [ליצירה]
- [ליצירה] שמתם לב ששירי שמואל מושכים יותר תגובות מכל השירים האחרים מענין מה סוד קסמו [ליצירה]
- [ליצירה] שמואל י. מזכיר לי את אותו ספור על המגיד הנודד שרק דרשה אחת היתה באמתחתו - על אודות פרשת קורח. אך, כיוון שלא כל שבוע נקראת אותה הפרשה, לפני שהיה עולה לדרוש, היה עושה עצמו כמחפש את קופסת הטבק שלו והיה מצהיר: "הרי היא נעלמה כאילו בלעתה האדמה - ממש כמו את קרח! אפרופו קרח..." [ליצירה]
תגובות