מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
- בשבח הפנתאיזם הדטרמיניזם הדאיזם והשפינוצאיות
- יוצר (מחרוזת "קדוש") - חול
- ללא שם
- גרשיני מעל פניך
- תפילת כָלֵב
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מה גם שהמחברת כלל לא הזכירה את "אלוהימה" אלא את ה"אלה" אגב, "אלוהימה" לא נכון אפילו מבחינה דקדוקית ( "ים" סיומת רבים "ה" סיומת נקבה ביחיד) אני אוהב את ה"אלה" הרבה יותר.... ( לא את היצירה) [ליצירה]
- [ליצירה] מה - אי אפשר לבקר? "אפשר לא לקרוא" את אומרת, כלומר מדברייך משתמע שרק ביקורת חיובית מתקבלת ואם הביקורת היא שלילית אז "אפשר לא לקרוא" [ליצירה]
- [ליצירה] דוד יקר! א. תשנה את הסווג ל"מאמר" ב.מאמר מצויין (למרות שבתור שפינוזאי איני מסכים) [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב ממש טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] אני לשניה חשבתי שמדובר על החלק "מי אל כמוך" במערכת היוצר... [ליצירה]
- [ליצירה] קשור ל"אדוני" של רוני? [ליצירה]
- [ליצירה] באמת על הגירוש... אתה מהמגורשים? [ליצירה]
- [ליצירה] שמתם לב ששירי שמואל מושכים יותר תגובות מכל השירים האחרים מענין מה סוד קסמו [ליצירה]
- [ליצירה] שטיגליצון! אתה עדיין מבקר פה? [ליצירה]
- [ליצירה] המלה הראשונה בהודאה הקודמת היא "אולי" [ליצירה]
תגובות