מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
- אזכור פסעתי לקראתך
- Possente spirto, e formidabil nume/רוח עצום ואל איום נורא [אלסאנדרו סטריג´יו]
- בשבח הפנתאיזם הדטרמיניזם הדאיזם והשפינוצאיות
- כתום
- במורד הרשימה
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מנסיון, הטירונות הורגת את השירה (בלי תחיית המתים) [ליצירה]
- [ליצירה] שמאול מנסה את כוחו בשירה חופשית. העולם רוצה רק בכסף. הו הארורים הן לא יבושו בכך ש- כל מה ש- מענין אותם זה כסף. אני שונא דרדסים. [ליצירה]
- [ליצירה] יש משוררים שעליהם אומרים שהקדימו את זמנם - אך שמואל שלנו וודאי איחרוֹ העתיד החדש שנפתח אם מתחי האוורורה ידוע לכולם [ליצירה]
- [ליצירה] כזה גרוע? [ליצירה]
- [ליצירה] אכן ביקורת קשה! מזכיר את הנושא שעלה לאחרונה לדיון: יש המון רווקים ורווקות בצבור שלנו. האם לא הגזמנו אם ההפרדה? [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט מתוחכם.. הביקורת על פולחן הכותל הסבה שאין תגובות זה כי השם של הקטע יוצר אשלייה שהנה, יש פה עוד שיר בנאלי על הכותל, בדומה לתמונות האלו שתולים סמוך לכניסה אל הבית, ולכן אפילו לא טורחים להתבונן בו. אלא שפה מתגלה הטעות - השיר מדמה את הכותל לקירות בית הכלא ולמחיצה כביכול בינינו לבין ה' [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת, לא הכרתי אותו אישית. אבל אני משער שיש כמה באתר שכן הכירו אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] אגב, אתה טועה! שיריך הרבה יותר מוצלחים מהרבה זבל שמתפרסם פה באתר... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה ביותר אך הערה קטנה ברשותך: החל מהשורה "לא יודעת שמחה אמיתית" השיר מאבד את המשקל שהיה לו עד כה. "אין מנוח לכף רגלה" אולי כדי להחליף ב:"לא תנוח כף רגלה" "לא יודעת שמחה אמיתית " ב:"שמחתה לא אמיתית" וכולי וכולי חוץ מזה רציתי להגיד לך שאת משוררת מוכשרת שיודעת להעביר רגשות יפים באופן יפה עלי והצליחי! [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתם שזו פנטזיה ולא משהו שהיה באמת? [ליצירה]
תגובות