מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מי הוא? [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! [ליצירה]
- [ליצירה] איכס [ליצירה]
- [ליצירה] האם זה פעם ראשונה ששמואל כותב פרוזה? צריך לעודדו לכך כמה שיותר [ליצירה]
- [ליצירה] ברוך שובך זר זהב! [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה ! גם אני עדיין לא הבנתי אבל אעמיק! לא ידעתי שמך שמה לב לא שמתי אך אתה עימך כרותה בריתי לא ראיתי כמותך פייטן אמיתי להלל זמותך אתרינו כמותי (זם = זמם בלשון קלירית) רק כמה הערות: "יקום פרקליטי" - אני מציע להוסיף מילה חד-הברתית כלשהי (כגון "אך" "או "הן") לשמירת המשקל "אחריותם - אחריתי" - מציע לקצץ הברה (אגב אני מודע לאירוניה שבסיטואציה - בדיוק על אנשים כמוני אתה כותב , אם אני מבין נכון, שנטפלים לקיסם בעין חברם) "התם עם פתאים ידון מה תכליתי" - הצעתי : מתמם אם פתאים הוא יידון תכליתי "הזו כלת אֲדַרתי?" - מציע למחוק את הה"א "האוכל להצדיק?" - מה מצאת לקטוע את החריזה באמצע? 'יגעים, נלאים' -יגעים ונלאים "ינוד דן למשבתי" - משבתי "יושיטי ראש השורה" - ראש שורה "ויצמיאי געגועים" - יצמיאי כמה יפה שגם היום כותבים כך! יישר חיילך! [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] בעקבות יצירתך החדשה חזרתי גם לפה לא בטוח בהפרוטוטיפ שלך פה היה שמח על מה שכתבת שם [ליצירה]
- [ליצירה] אם זה על שרון, אז (.......) [ליצירה]
- [ליצירה] בענין התפילה ביתר הסבר : וכי אתם חושבים שתשכנעו את ה' במשהו או שתידעו אותו או שתחמיאו לו (אינני מוכן לקבל שום הסברים לגבי הההשפעה הסגולית של התפילה , שהאמונה בה לא שונה לדעתי מהאמונה בהשבעות אליליות) אלא שההסבר צריך להיות, שהמתפלל (בלי לעשות את החישובים שלי) ממילא משפר את מעשיו וממילא כתוצאה מהם יוצא נשכר (או שלא ואז תפילתו אינה מתקבלת)- זאת לגבי התפילה האישית לגבי התפילה הצבורית ראו מה שכתבתי לגבי קרבנות (בעקבות הרמב"ם) וביתר בירור: הנימוסים (הציביליזציוניים במהותם) נועדו לשקף בסגרת הציביליזציה את הנטיה הטבעית של האדם להתמזג אם האורגניזם הקוסמי ו"אחר הפעולות וגו'" [ליצירה]
תגובות