מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] תוספת הסבר חשובה: (לפסקה האחרונה בחיבור) החשיבה האנושית משולה לציר הנסיבתיות המורכב משלשלת של סבות ותוצאות שכל מרווח בין זוג נסיבתי שכזה, אתה יכול לחלקו לאין ספור זוגות דומים. אך הדבק ביניהם תמיד יהיה החוש פיתוח החשיבה האנושית מתבצע ע"י החילוק הזה. לפיכך, כיוון שאין לתהליך סוף, הזקוק לא יגמר מעולם [ליצירה]
- [ליצירה] בטח לא מהמשכילים תצמך הישועה - הישועה תצמח מאלו שאינם יודעים קרוא וכתוב, מאלו שאין להם ידע בשום תחום, במיוחד לא הפוליטי, מאלו שאינם יודעים כמה זה 2+2. הנוסחה היא - כמה שיש לך פחות IQ כך יותר טוב. אפשר אפילו לבנות מערכת השכלה שתטפח בערות באופן מלאכותי: ילמדו שלצרפת ומונגוליה יש גבול משותף והאימפריה הרומאית עדיין קיימת. [ליצירה]
- [ליצירה] זה קצת נאיבי היום לצפות מאנשים להיות מומחים למשהו ולהתפררנס מהצד ממשהו אחר - היום כמות הידע פשוט גדולה מידי. מה שכן, אצל החריידים כולם מנסים להיות גנראלים ואין מספיק חיילים פשוטים שיפרנסו את הגדויילים [ליצירה]
- [ליצירה] אם זה על שרון, אז (.......) [ליצירה]
- [ליצירה] אני מביא התנצלות פומבית הן בפני עינבר והן בפני ליאור: הוסבר לי מה קרה ואני מתנצל על טעותי! [ליצירה]
- [ליצירה] לבועז: (בקשר להערתך הראשונה) : "נשום" זהו שם תואר שמאפיין את השקט ( שי"ן שרוקה) - שקט עם רחשים ברקע [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד! אני אולי הייתי מעדיף יותר הקפדה על המשקל - אבל זה רק אני... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד, רק תסגור מרכאות [ליצירה]
- [ליצירה] טוב שאתה לא ראש אולפנא או משהו [ליצירה]
- [ליצירה] did not nietsche say that God also perished? [ליצירה]
תגובות