מיסנגד: מיתנגד בהגייה אשכנזית חסידית כבידה ובהטעמה מלעילית עזה. משמש בפי חסידים ככינוי גנאי למתנגדיהם.
סיפור חסידים פוסטמודרניסטי
היינו תשעה חבר'ה בחצרו של האדמו"ר, כולל אחמד הנהג ואני. כל החסידים די שנאו אותי כי הם טענו שאני מיסנגד ספקן ובזוי אבל האדמו"ר תמיד קירב אותי. הוא אמר שזה בגלל השאיפה הקדושה שלו להשיג מתישהו מניין של חסידים.
בוקר אחד יצאנו כהרגלנו בטאראנטע החסידית למסע רוחני ביערות הגליל לשם הרחבת החצר וחסידיה. אחמד היה הנהג, האדמו"ר ישב לידו, ואני והיתר נדחסנו על מה שהיה פעם ספסל אחורי. היה צפוף טילים ואפילו לישון לא היה אפשר. כל כמה קילומטרים עצרנו בצד כי המנוע התחמם. בינתיים האדמו"ר היה מתפלל למען קירור המנוע ואחמד היה מוסיף מים לרדיאטור הדולף. האדמו"ר הסביר לנו שכל העיכובים נובעים מכל מיני מרעין בישין שהם האויבים והמקטרגים הכי גדולים של החצר שלו.
כעבור שלושה ימי נסיעה מפרכים ללא אכילה ושינה הגענו לחוף השרון הצפוני אבל האדמו"ר אמר שזה כמו הים באירופה כי כל הימים מחוברים. האדמו"ר נכנס לשחות בים וכולנו נכנסנו בעקבותיו. שאלתי את אחד החסידים לאן שוחים והוא ענה לי שאני מיסנגד ספקן ובזוי וברור שהאדמו"ר הולך לברר ניצוצות בקפריסין. אחרי בערך מאה מטר של שחיה האדמו"ר התחיל להשתנק וכולנו סחבנו אותו בחזרה לחוף. כל החסידים אמרו שהאדמו"ר מאוד מאוד קדוש ולכן לא הצליח לצאת מהארץ.
כשחזרנו לטאראנטע גילינו שאיבדנו שני חסידים וכנראה שהם טבעו בים. כולם אמרו שמתברר שהם לא היו שייכים לארץ הקודש, האדמו"ר היה נורא עצוב בגלל שסיכוייו להשיג מניין של חסידים הלכו ופחתו ורק אני שמחתי מאוד בגלל שנהייה הרבה יותר מרווח במאחורה של הטאראנטע. שוב הסביר לנו האדמו"ר שהמרעין בישין לא מוותרים וצריך להרבות בתפילות וסיגופים כדי לבטלם.
קצת לפני שהתעלפנו מרוב רעב וסיגופים עצרנו לאכול בסטיקייה של רוסים בתחנת דלק מקומית, אבל אני אכלתי רק סלט כי אני צמחוני וכולם כהרגלם אמרו שאני מיסנגד ספקן ובזוי כי צריך לברר ניצוצות גם מבשר. אחרי שסיימנו ברחנו בלי לשלם בגלל שהאדמו"ר אמר שאסור לשלם לסטיקייה שפותחת בשבת ומוכרת נבילות וטריפות.
המשכנו לנסוע והגענו לחורשה קטנה, יצאנו מהטאראנטע והלכנו בעקבות האדמו"ר. כעבור שתי דקות הגענו לאמצע החורשה ועמדנו מול העץ הכי גבוה באזור. האדמו"ר מלמל כמה מילים ביידיש, אחר כך הוסיף כמה מילים בבולגרית ובסוף מלמל עוד משהו בשפה שאני לא מכיר ונדמה לי שזו הייתה אלפית. ניכר היה שכל החסידים מאוד מתפעלים מחכמתו של האדמו"ר, אך אני התאפקתי מלשאול כי פחדתי מהתגובה הרגילה.
חזרנו לרכב והמשכנו אל עבר הירדן הגלילי. באמצע הנסיעה פקעה סבלנותי ושאלתי את אחד החסידים מה אמר האדמו"ר כשעמדנו ליד העץ הגבוה ההוא, והוא ענה לי שהאדמו"ר אמר שהעץ מאוד גבוה.
כעבור כמה שעות נסיעה גילינו גשר צר ורעוע מעל לתהום עתיקה ועמוקה והאדמו"ר החליט שזה ממש כמו באירופה וצריך לעבור דווקא כאן. הערתי שזה עלול להיות מסוכן אך החסידים הגיבו כהרגלם והמשכנו. באמצע הגשר נכבה המנוע של הטאראנטע ואחמד מיד יצא מהרכב וברח. הוא צעק שנשבר לו כבר כי האדמו"ר אף פעם לא משלם לו והוא החליט לערוק לכפר ערבי באזור וחוץ מזה שנגמרו לו כבר המים בשביל הרדיאטור. כולם נורא התעצבנו ואמרו שאחמד מתנהג כמו ערבי ולא כמו עגלון רוסי אמיתי. רק אני הסכמתי עם אחמד כי אני שמאלן וסוציאליסט.
כולנו יצאנו מהרכב והאדמו"ר אמר שהפעם הוא לא מתכוון להתפלל כי זו לא עת רצון והוא מרגיש שהמרעין בישין קרובים מתמיד. הגשר התחיל להיקרע לאט לאט ובסוף הוא נקרע מהר מהר וכולנו נפלנו לתהום העמוקה ביותר שנפלנו אליה מאז ומעולם. כשהגענו לתחתית התהום גילינו שאנו מוקפים בכל מיני מרעין בישין שהתחילו לאכול את בני מעיהם של כל החסידים חוץ מאת שלי. זה היה ממש מחזה נוראי, האדמו"ר צעק גוואלד וכל החסידים התייסרו מאוד עד שנפחו את נשמתם.
אחרי שכל העסק נגמר ישבתי בשקט והסתכלתי על כל המרעין בישין שמלקקים את האצבעות שלהם. בסופו של דבר פקעה סבלנותי ושאלתי את המרע ביש הכי גדול ומרשים שמצאתי באזור למה הם לא אכלו את בני המעיים שלי? הוא ענה לי שאני מטומטם ונורא שמחתי שלפחות לא מכנים אותי מיסנגד ספקן ובזוי. אחר כך הוא ניחם אותי ואמר שזה בסדר להיות מטומטם כי אני חדש כאן. שאלתי אותו למה הוא מתכוון והוא הסביר לי שאני באמת מטומטם אם עדיין לא הבנתי שבעצם גם אני מרע ביש כמו כולם כאן ומרעין בישין לא אוכלים את בני מעיהם של מרעין בישין אחרים.
מאז ועד היום אני נמצא כאן עם כל שאר המרעין בישין ואני מרגיש ממש ממש טוב. זאת הפעם הראשונה בחיי שאני מרגיש בבית ואני מסתדר מצוין עם כולם חוץ מהקטע של אכילת בני מעיים כי אני עדיין צמחוני.
תגובות