[ליצירה]
חברים, היום זה היום!
"ביקור בית"/ שי דוידס
היום אתה מקבל חופשה
לצאת לסיבוב בחצר.
מעין ביקור בית.
היום זה היום שלך
אז בוא התרווח על הדשא
אכול מן התופינים
הרווה צמאונך במשקאות קלים
(הרי "קולה" אין לכם שם למעלה)
תנשום.
החליטו לקחת אותך בקיץ
בימים הכי ארוכים בשנה.
אז בוא
כיבוי אורות בשעה מאוחרת
אפשר לעשות עוד סיבוב.
היום זה היום
בו אתה חוזר להיות צעיר בן 26.
אז אולי נצא
נשב על איזו בירה
נשמע מוסיקה טובה.
יש זמן.
שערי שמיים פתוחים לרווחה
נצא מן השער
נשכח את העבר
ונחיה את היום הזה
עד תום.
היום זה היום שלך
אז למה כולם כל כך עצובים?
[ליצירה]
ואני אומר זאת:
"נבער"? כלומר, טיפש. אולי רצתה לומר: בוער. אך לא כך.
והשימוש הרבה במילים. פרסי זאת לחלקים ארוכים ורק חרוזים ללא ייחוד.
למשל,
"כמו שמש לוהטת, גופי נבער מהתשוקה
ועוצר הזמן מלכת בכל רגע ורגע שבו רואה אותך
והייתי נותנת הכל כדי שתישאר, ולא רק בדמיון
ללא חומך, בלבי אני מרגישה רק קיפאון"
בהצעת עריכה קלה:
"כשמש הלוהטת- גופי בוער מתשוקה
ועוצר הזמן מלכת, בִּרְאותי- אותךָ
ולוָאי שתישאר- ולא בדמיון
ללא חומך- בליבי הקיפאון".
[ליצירה]
לאחר שקיבלתי את רשותה של גברת אריאלה:
"שולח: אריאלה אריאלה
ההודעה:
שי
השיר מקסים, אך הדימוי של חולצה חדשה בתוך ארגז בגדים משומשים
מלוכלכים לא מסתדר לי.
כי הרי הגעגוע הוא ישן ולא חדש
ועל פי עצם היותו געגוע מדוע הוא בארגז הכביסה ? כדי למחוק
אותו ?
בסדר, אפשר למחוק ולכבס. אך אז הוא לא חדש.
בפירוש החולצה החדשה לא נראית לי.
אולי חולצה מועדפת
אולי חולצה רלף לורן שעלתה אלפי שקלים
אולי חולצה יפהפיה שנכמר לך הלב לכבס אותה
אבל היא לא חדשה
נשלח: כביסה לבנה
תאריך 10/7/2006 10:22:52 "
[ליצירה]
[ליצירה]
אוי זה טוב. ממש טוב. איך אנ יאוהב את תיאורי החורף המשתלבים עם שאיפתך להגשה חמה.
תגובות