[ליצירה]
באמת מעולה.
יצירה יפה, קולחת ואיכותית.
אך, אם יורשה לי, שתי הפסקאות האחרונות יכלו להיות יותר טובות.
וגם מצד האמת - אין מפה הוכחה מהותית לאמונה. שכן כל אדם בעתות משבר נתלה בדברים לא כל כך רציונאלים. אמונות טפלות ותפלות וכאלה, כשאין שום מוצא הוא משהו אחר להתלות בו.
אבל באמת, מצד הטבעיות הישראלית, יש בזה בכל זאת משהו אמיתי, שלא כמו מאמצי שווא בתיפלוּת.
הייתי מצפה בסוף לתובנה טיפה יותר מעמיקה, אם כי, כאמור, גם ככה זה יופי.
[ליצירה]
אני חושבת, אני זה אתה, שאין בסיפור הזה שום מסר דידקטי. אם כוונת היוצר הייתה לעורר אותנו לטבעיות הישראלית ולאמונה הוא היה מסיים את הסיפור כשגידי ועינת גרים להם בגבעה, הוא כותב לנקודה והיא מחנכת באולפנא.
זה סיפור על החיים, על התמודדות ולא סיפור מגוייס לתובנות מעמיקות מוגשות מרוסקות בכפית.
זה סיפור מעניין, כתוב טוב, וזהו.
וזה די הרבה, ובהחלט די והותר.
[ליצירה]
הי, אני לא הבנתי את הפסקאות האחרונות בתור 'הוכחה' למשהו, לכן אהבתי את הסיפור, בגלל הגישה הלא אפולוגטית שבו. הוא מתאר הרגשות ולבטים שנשמעים אמיתיים מאד, ומסרב לקחת צד, בגלל שהלבטים הם אמיתיים. הוא באמת מרגיש שיש צביעות בעולם הדתי, אבל גם העולם החילוני לא חף ממנה. עובדה שהסיפור מסתיים בפאב, ולא בישיבה. מובן שהזדהיתי עם הפסקה האחרונה, אבל לדעתי לא רק בה טמונה עוצמתו של הסיפור.
[ליצירה]
לעזאזל!!
איזה סיפור מעולה!
אהבתי את השורה של האגף של עולם הבא..
למה הם לא התחתנו?? אם הם היו מתחתנים הוא היה חוזר בתשובה ואז הכל היה טוב!!
עכשיו אין לו מצב לחזור, הוא סתם מרגיש טיפש שהוא בכה לו בשביל משו שבכלל לא יצא לפועל.
טוב, אולי אני סתם אחת שאוהבת סופים טובים..
אבל סיפור מצוין, הוספתי לאהודים.
[ליצירה]
סיפור טוב, בהחלט.
רק... השאלה היא (אם נתמקד בתוכן ונכין את הפייזרים למצב 'פלסף') האם אחד כזה באמת נקרא 'מאמין לא כופר וכו''...
טוב, נקודה למחשבה...
אה, ואז ראיתי ש'אני זה אני' כבר כתב את זה..
נו טוף.
[ליצירה]
בלאבו בלאבו (שזה בראבו ביפנית)
כשראיתי את הכותרת חייכתי וחשבתי 'בטח יצירה גרועה, אבל השם כבר ראוי לח"ח'
מסתבר שטעיתי :-)
יצירה מטומטמת שכזו לא ראיתי כבר הרבה זמן, ונהניתי מכל רגע :-)
ב'זה כתוב באנגלית!' צחקתי כדבעי :-).
כל הכבוד :-)
[ליצירה]
רבותיי המגיבים!
1. חוששני שלא הבהרתי מספיק את כוונתי. לא התיימרתי לנסות לנתח דמויות היסטוריות של אנשים המוגדרים כ'צדיקים' וגם לא התיימרתי לנסות להבין מה עובר בראשם. כמו כן אין כאן שום טענה על היחס בין הצדיק לעדתו או על צורת ההתנהגות הנדרשת ממנו. בודאי שלא אני שאומר לצדיק כלשהו כיצד עליו להתנהג.
מה שניסיתי לטעון כאן זה משהו אחר לגמרי. ניסיתי לטעון שישנם שני טיפוסים של אנשים. (יש יותר, אבל לענייננו יש שני טיפוסים חשובים). הסוג האחד הוא זה שחי למען החיים. הוא לא צריך להקדיש את חייו למטרה מסויימת. הסוג השני הוא זה שבשבילו החיים הם רק אמצעי למטרה כלשהי. אחד ההבדלים ביניהם הוא בסוגיית האושר. הראשון יהיה מאושר אם יהיו לו חיים טובים. השני יהיה מאושר אם ידע שחייו מוקדשים למען מטרה עליונה. כמובן שיכול להיות שהשני לא ימצא שום מטרה לחיות למענה- ואז הוא יהיה אומלל, בלי קשר לתנאים האוביקטיביים של חייו.
כאשר אנחנו מדברים על העולם הדתי, הרי שהאיש הראשון הוא אב-טיפוס של הבעל-בית (בלבאת יותר נכון). כלומר, אדם שרוצה חיים טובים, אדם שרוצה להיות מאושר, אבל רוצה גם איזה ערך מוסף לחייו. איזה נקודה של עומק ומשמעות. האדם השני, לעומת זאת, מייצג טיפוס של אדם דתי אחר. אדם שלא מסוגל לחיות בשניות. אדם שרוצה להקדיש את כל חייו למען המטרה. אדם שאין לו שום שאיפות אחרות, לא גשמיות ולא רוחניות, מלבד עשיית הדבר הנכון. אני בחרתי, לפחות בכל הנוגע לעולם הדתי, לכנות את הטיפוס השני בשם 'צדיק'. (כמובן במידה והוא אכן מצא את המעשה הנכון שלו הוא מוכן להקדיש את חייו). ניתן כמובן גם לכנות אותו בשמות אחרים.
2. בנוגע לדעתה של 'היהדות', חוששני שלא הזדמן לי לפגוש את הגברת הנ"ל, ולכן אין לי מושג על דעותיה. לעומת זאת פגשתי הרבה יהודים, אבל לכל אחד מהם היו דעות שונות.
גמח"ט לכולם.
[ליצירה]
כתוב מאוד יפה.
כמעט מרגש.
אני בחיים לא הייתי מעיז לכתוב בצורה כזאת על המלך.
בעיקר לא משפט כמו המשפט הכמעט מסיים - "אכן, כעת אני אינני. אך יום אחד אני עוד אהיה."
אני מפחד מידי מהגשמה.
ואולי הוא הופיע בעוד מקומות, חוץ מבתיקוה?
ואולי החיות האפלות והמסואבות הם שילחיו?
והרי חוץ מלהיות הבת שלו, אני גם רעיתו!
אל דאגה. אני לא מאשים אותך בכפירה ח"ו.
אבל אני שב ואומר שאני לא הייתי מתבטא כך.
ואני גם שב ואומר שזה כתוב מאוד מאוד יפה.
[ליצירה]
סיפור טוב
בעיקר למי ששוחה בעולמה של תורה.
ממש התחברתי לדמות הרייזל (נדמה לי שכשאהיה גדולה גם אעשה זאת, לפעמים.)
הביקורת היא ממש אמיתית, ובאמת- כשעם ישראל לא מחובר לארצו, אין לו מהיכן לינוק את הכוח, את היצירה.
צריך שאנשים ידעו את זה, ובעיקר רבנים.
[ליצירה]
זה מעולה!!!
ב"ה
מדהים, כמה פילוסופיה הכנסת בסיפור אחד, ועוד שמרת על היופי והסיפוריות שלו.... ומשפט סיום כזה מעצבן, בדיוק כמו שצריך ביצירות כאלה!
התלהבתי נורא.
[ליצירה]
לחזן הנודד!
אם לדייק, ברייה הוצא להורג קצת אחרי מותו של סטלין, ע"י החבורה שתפסה את השלטון (בראשותו של חרושצ'וב). נשמעה אפילו טענה כי ברייה עצמו עמד מאחורי מותו של סטלין כדי לרשת את מקומו- אולם הדבר מעולם לא הוכח.
מעבר לזה, הסיפור לא אמור להיות מדוייק היסטורית.
[ליצירה]
רבותיי המגיבים!
1. חוששני שלא הבהרתי מספיק את כוונתי. לא התיימרתי לנסות לנתח דמויות היסטוריות של אנשים המוגדרים כ'צדיקים' וגם לא התיימרתי לנסות להבין מה עובר בראשם. כמו כן אין כאן שום טענה על היחס בין הצדיק לעדתו או על צורת ההתנהגות הנדרשת ממנו. בודאי שלא אני שאומר לצדיק כלשהו כיצד עליו להתנהג.
מה שניסיתי לטעון כאן זה משהו אחר לגמרי. ניסיתי לטעון שישנם שני טיפוסים של אנשים. (יש יותר, אבל לענייננו יש שני טיפוסים חשובים). הסוג האחד הוא זה שחי למען החיים. הוא לא צריך להקדיש את חייו למטרה מסויימת. הסוג השני הוא זה שבשבילו החיים הם רק אמצעי למטרה כלשהי. אחד ההבדלים ביניהם הוא בסוגיית האושר. הראשון יהיה מאושר אם יהיו לו חיים טובים. השני יהיה מאושר אם ידע שחייו מוקדשים למען מטרה עליונה. כמובן שיכול להיות שהשני לא ימצא שום מטרה לחיות למענה- ואז הוא יהיה אומלל, בלי קשר לתנאים האוביקטיביים של חייו.
כאשר אנחנו מדברים על העולם הדתי, הרי שהאיש הראשון הוא אב-טיפוס של הבעל-בית (בלבאת יותר נכון). כלומר, אדם שרוצה חיים טובים, אדם שרוצה להיות מאושר, אבל רוצה גם איזה ערך מוסף לחייו. איזה נקודה של עומק ומשמעות. האדם השני, לעומת זאת, מייצג טיפוס של אדם דתי אחר. אדם שלא מסוגל לחיות בשניות. אדם שרוצה להקדיש את כל חייו למען המטרה. אדם שאין לו שום שאיפות אחרות, לא גשמיות ולא רוחניות, מלבד עשיית הדבר הנכון. אני בחרתי, לפחות בכל הנוגע לעולם הדתי, לכנות את הטיפוס השני בשם 'צדיק'. (כמובן במידה והוא אכן מצא את המעשה הנכון שלו הוא מוכן להקדיש את חייו). ניתן כמובן גם לכנות אותו בשמות אחרים.
2. בנוגע לדעתה של 'היהדות', חוששני שלא הזדמן לי לפגוש את הגברת הנ"ל, ולכן אין לי מושג על דעותיה. לעומת זאת פגשתי הרבה יהודים, אבל לכל אחד מהם היו דעות שונות.
גמח"ט לכולם.