.נכתב לאחר אריזת ביתה של חברה בכפר דרום שבוע לאחר החורבן הנורא כשבלב כבר השלמתי שלא אראהו עוד בהדרו, ניתנה לי הזדמנות נוספת, פרידה אחרונה, הכרתית. מתנה.
קול קרא לי- ובאתי
נאחזת-סיכוי אחרון
לראותך כל עוד הותרתי
נחמך עת כאב ושברון
קול קרא לי מבטן אדמה
משוועת, נואשת למגע ילדיה
מחורצים רגביה, עדים בדממה
לשארית כוחות שנתנו אוהביה
איה אתם? לואטים חולות
הן לא מכבר באלפיכם הגעתם
העירי אותנו מחלות בלהות
ספרי מה ארע כי הלכתם
האם קצתם חיי אוהלים?
עייפתם החום ללא רחמים
ואולי לא אתם, אלא בכי עוללים
נשאכם על כנפי חייכם הקודמים
או שמא עלמות הרפו יופיין
מסרוהו בין חדרי מטבח לדקלים
איכה הפכה שירת נערים
חורבן ומספד, שתיקת אבלים?
גרשונו היום, לחישתי אילמת
קטפו אותנו מנחלת א-לוהים
אומרים בנימה כמו מנחמת
לכו עבדו חולות אחרים
לא בחירה ובטח לא רצון
שותת ליבנו חרפה ועלבון
זרוע של אח נשלחה להכרית
על כן דמנו לא קידש הברית
זו הברית לא תנח ייפלו פנייך
אין מחליף אהבת נעורים
הסירי בגדי אלמנותך מעלייך
עוד רגע, והנה, בנייך חוזרים.
תגובות