בית קברות
אנוכי. גם את
באת לקבור מתיך אצלי
אף עצמך הטמנת
למנוחת עולמים
בכתפי.
שנים של לוויות דומעות בפניך
היפות ,
חופרות מחלצות עצמות
והנה אנחנו מִתֽחיים
בוכים צוחקים כילדים
ילידי בית החיים
רועי ישראל
-
מתענייין בעיקר בחיים
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יש לך איזה קטע עמוק עם השואה... היא חוזרת כל הזמן. .. נראה שאת מתמודדת בעוז ... לא יודע מה להוסיף [ליצירה]
- [ליצירה] את מדהימה ממש... אינני יודע אם נפתר לך הספק, אבל בכל מקרה מי שיודע לחוש את הקיום באופן כל כך מדויק ורגיש בטוח שמגיע לו כל הטוב שבעולם.... [ליצירה]
- [ליצירה] איפה אתן? אני מסכחם לגמרי עם כל התגובות הצורניות, אבל- איך זה שאף אחת כמעט לא מוחה על הביקורת?! הטענה היא שאכן אומנתכן הוא בפלך, ולא בעולם המדרשות, שגורם לבעליכן להשתעמם מכן. מהניסיון שלי זה דווקא לא נכון. מה אתן חושבות? [ליצירה]
- [ליצירה] אם זה מנחם, לפחות אני חושב שאת מדהימה, ושעד כתיבת שורות אלה כבר מצאת את אותו אחד. דומני שרבים מבאי האתר מרגישים דומה, ואינני יודע אפ זה לשבחה של התקופה הזו או לגנאי. בכל מקרה את כותבת יפיפה [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה ונוקב מאוד. אולי צריך לתלות את זה על לוח כל ישיבה תיכונית ששולחת את כל תלמידיה להסדר או משו כזה. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב כל כך!!! איך את מביאה ושמה על השולחן כך את צורכי התלות האינסופיים האלה, שמישהוא אחר יאסוף אותנו... אבל את יודעת, לעולם מישהוא מבחוץ לא יוכל להעניק לנו מה שאין כבר מבפנים... שיהיה רק טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] זה יותר ארגון של מחשבה מאשר שיר (כך איך שאני מבין שיר...) לגבי המחשבה - הכתובה בבהירות בבית האחרון - זה יותר מדהים מאשר מפחיד. אכן - ה"אני" שלנו מקבל כיוונון אמיתי יותר כשהוא קשוב לגמרי למתרחש מחוצה לו, לפעמים יותר מפוקוס בזכוכית מוגדלת על הפנימיות, שיכול לפעמים לפספס את העניין המדוייק.... בהצלחה!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל כך כואב... לעמוד חבולה ופצועה תחת החופה.. גם יש איזו הרגשה כאילו העבר הכואב הטמיע בך את המחשבה כאילו את סוג ב' וגם אם הבחור כועס ונוזף, לא נורא - לפחות הוא מוכן 'לסבול' אותך, או לחלץ אותך מהבית... (לפעמים נופלים לסנדרום כזה של חיפוש בחוץ את מי שמשחזר את היחס בבית..) אני בטוח שאת סוג א' א' ואני מקווה שגם הוא יודע זאת ועם הזמן הטוב שירקם בינכם ירפא את הפצעים.. אוף... אני מקווה שיהיה לך רק טוב [ליצירה]
- [ליצירה] לא לגמרי הבנתי- השיר כתוב מנקודת מבט נשית או שזה שיר הומוסקסואלי? (או לא שניהם?) [ליצירה]
- [ליצירה] אני מצטרף לכל התגובות שלמעלה על יופי השיר. אבל תמיד הפריע לי שתגובות הם רק וואוו כו', מבלי איזושהיא התייחסות ממשית. ממה שהבנתי, יש כאן תיאור של נפש שאכן חיה את חייה מתוך תשומתלב מרבית, סופגת לאיטה תת החוייה, ברצינות שכזו, שלא לומר כבדות. אבל יש כאן גם הרבה כאב. אם אני קולע, אז הילדים, חלומות הילדות, התמימות, הפנטזיות, כל מה שאדם צריך על מנת לגדול לחיים בוגרים ושמחים חטפו מכה רצינית ("סלעים שנפקחו לעברי"). והזכרונות האלו בוערים בעצמות. לגוף יש זכרון משלו, נוהגים לומר. ויחד עם כל הכאב, השיר נגמר באיזושהיא השלמה, מעין תחושת בעלות "אני בונה את חיי" - כאילו למרות המכות אני שולט בכאב ולא הכאב בי אמן [ליצירה]
תגובות