ב"ה
לו הייתי מדבר
ודאי הייתה הרוח הופכת בי
סופות של חול.
לו הייתי נהר
ודאי הייתה הרוח מטה בי
קיצפון רועש.
לו הייתי אוקיינוס
ודאי הייתה הרוח חוללת בי
גלים לרום.
אך אדם אני
והרוח לא נשאר לה אלא
לייבש את הדמעות.
מרגע לרגע
-
מידי פעם מטפס על הר, רק שיהיה לי מאיפה ליפול
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא יוליך. ייקח. [ליצירה]
- [ליצירה] יהוווו! משנינת קמירי לוחות, זהובים; נצעיד העולם! לחיים, בשדות צרצור, צרצרים! במהפכה נמלים, יצעדו; בשמשי עמים, ירגונו! כלי המשחית, ייבולו! וקשקשנים, ישתוקו! עד אשר, יימאס! מלקדוח עד תום; [ליצירה]
- [ליצירה] יאפ'צי רגע רגע, מה זה פרץ רגשי הנחיתות הזה: "ולי אין טלית ואין לי מה שיחצוץ" האם אני שומע פה נימת טרוניה כל שהיא? בתור בן, מזוית ראיה אובייקטיבית, לטלית אין שום אפקט של חציצה ביני לפגמי העולם הזה, הכל תלוי בכוונה, לא בטלית. מה שכן, אפשר להתכסות בה במוסף, שלא יראו את הדמעות. ולגבי השיר עצמו, אל לי להצטרף אל כרוניקה של תגובות ידועות מראש. [ליצירה]
- [ליצירה] אוף... אני לא אוהב להסביר את עצמי, ובכללי, אני לא נוהג להבין את עצמי, אז תנו לי לשתוק. מצטער, ותודה 'אוהב'. [ליצירה]
- [ליצירה] * שיר אהבה או שאני טועה? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך רב חסד. בעל הרחמים. בזכותך המסך של המחשב שלי עוד נקי... [ליצירה]
- [ליצירה] מדומני לאה, שכוונת הכותב היא, שהוא בעצם כלום לעומת העוצמה שמוקרנת אליו מפיתולי המדבר. לא? [ליצירה]
- [ליצירה] חמווד. חחחח. הסוף מעולה, וגם הביפנוכו. [ליצירה]
- [ליצירה] אה כן? "דואג שלא יפרוץ בנו פרץ", זה מה שאתה מרגיש? יושב בשמיים ומביט מלמעלה איננו נגיש ולא מדבר ברורות עוד מסגד קורא עכשיו לאללה והוא נותן להם לירות בנו צרורות בורא עולם, יקום ואף מעבר אני כועס עליו בערך כל שניה כולם מתים פה. תינוק אישה וגבר ועוד נשק הם מקבלים באוניה יש לי חלק לעולם הבא ואני לא כופר, הבן אני אוהב אותו כמו אבא וכועס עליו כמו בן. [ליצירה]
- [ליצירה] וואאו. גמל עם חזון בעיניים. [ליצירה]
תגובות