סוכריית כרמית של פעם
נגועה קרועה..
הלגעת הלשמור...
כשאינני בוהה בה, היא כורכת סביבה עטיפותיה.
איילת שחר
-
" איה מקום כבודו להעריצו? "
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טלטולי, זה היה כ"כ במקום! תודה על הארה! מתגעגעת אלייך... [ליצירה]
- [ליצירה] ובנוסף..... חחח... אומנם,לא אהבתי את הרעיון מאחורי היצירה אבל אהבתי את היצירה עצמה!!! היא כתובה יפה מאוד! אבל הייתי מעדיפה לחשוב שהיא כתובה על הפילוג בעם למשל. [ליצירה]
- [ליצירה] סו יקירה, את צודקת זה אכן שיא האנושי.... אבל נדמה לי שאנחנו היהודים, לפחות מתיימרים אם לא כבר כאלה, להתעלות מעל זה, הינך חושבת... (קצת בלה בלה, אך זאת עניות דעתי...) בכל אופן כנראה שאנחנו יותר מידי אנושיים. כמה חבל? (למרות שעדיף מלא להיות...) אגב הצלחתי להבין קצת מעבר לבועת הציניות... אולי יש קצת אמת בדברייך אך אני בכל זאת מוחה ... על מה? אני עדיין מנסה לברר. מתגעגעת... חג שמח! [ליצירה]
- [ליצירה] עודחת שמחפשת גיוון די נמאס שאין גיוון בתגובות... ולכן לאחר הזדהות עמוקה- הלוואי ובאמת נצליח להגיע לסוף הדרך ממנו לעצמנו. [ליצירה]
- [ליצירה] מ ד ה י ם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני מוקסמת מסגנון הכתיבה! זוכרת שאמרתי לך שאני פחות אוהבת מילים פשוטות. אני לא מבינה מה חשבתי לעצמי כשאמרתי את זה?!? את עושה את זה בצורה מעלפת! סליחה. איזה תום לב, לחשוב על יצירה כזו... כל כך אמיתי.......... שאפשר לבכות. עוטף בתוכו תחושת מוות. (משום מה) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לוגן לוגן! שמחה שאהבת את הרעיון! הוא לא סתם עוד רעיון אלא מה שאני מרגישה. קיבלת את הארות/ הערות, על חלקם אני מסכימה ומקבלת וחלקם לא, קיבלתי ובאמת הייתי משמיטה את 3 השורות האחרונות, בעצם אולי רק את השתיים האחרונות. תראה,ברגע שאני בוחרת לפרסם שיר, הוא כבר לא שלי אישי אלא הוא נחלת הכלל, מכאן שיש לכל אחד את היכולת לפרש אותו כפי שנראה לו ולהתחבר אליו כפי שהוא מרגיש וחווה וכמובן שיש לך גם את הזכות והצורך להעיר ולהאיר (כדאי לעשות זאת עם טעם וענווה) אך כדאי לזכור, לפחות כך אצלי, אני לא כותבת רק על מנת שיגיבו, לא רק למען הפירסום, לא רק למען הרעיון, לא רק למען להמציא תגלית חדשה לעולם, לא רק על מנת להסביר לאחרים, לא על מנת לקבל ציון, אלא על מנת להביע את עצמי, את המתחולל בפנים ואני מחפשת ובוחרת את הדרך הנכונה ביותר לי על מנת להביע אותה, יש שיצרו, יש שינגנו, ויש שיכתבו, אני כותבת. וזו דרך הכתיבה שלי. נכון, יש שכותבים יפה יותר, מרשים יותר ואני נפעמת כל הזמן מהכותבים בצורה, (וגם הם אני מאמינה כותבים קודם כל בשביל עצמם) אך זאת הדרך שלי ואני אוהבת ושלמה איתה. אני מזמינה אותך לאהוב דרכים אחרות של כתיבה, לקבל ולאהוב משהו אחר. ובסופו של דבר מזמינה אותך (באמת) לקחת את הרעיון של השיר שלי ולכתוב אותו בצורה אחרת. תודה רבה! בהצלחה! ***לכל שאר הקוראים של התגובה, יכולתי לבחור לכתוב את התגובה באופן אישי בחרתי אחרת! גם בגלל שקראתי תגובות נוספות שלך, לוגן לוגן, ליצירות אחרות, מקווה שזה מקובל גם עלייך, סליחה אם לא! [ליצירה]
- [ליצירה] אומנם תגובה ארוכה, אך אשמח שתקדיש רגע ותקרא את הכל. תודה! אשמח לקבל תגובות חזרה. [ליצירה]
- [ליצירה] תחושת דז'וו יש לי דז'וו כשאני קוראת את זה "כאילו" וקראתי את זה קודם.... דנדוש יקירה, אם לא אמרתי זאת קודם, אהבתי את היצירה מאוד! בט"ז תשרי הרגשתי זאת באמת משום מה.... אגב אני חושבת שכדיי שתעשי שורה רווח לפני השורה "עכשיו אני בדרך לחתונה". :) [ליצירה]
- [ליצירה] לא פעם שמעתי גדולים ממני שמיעצים לי לקרוא ולחשוב על כל דבר פעמים או שלוש לפני שאני מגיעה למסקנות. תודה! גרמת לחיזוק דבריהם. בקריאה ראשונה,תהיתי למי מופנה השיר, רק בפעם השניה הבנתי... רעיון מקסים והביצוע יותר! גם אני מצטרפת לבקשתך מהקב"ה, לצערי גם בזה יש לי עוד מה לתקן. [ליצירה]
- [ליצירה] שלום לתמימות! יהיו כאלה "שיהרגו" אותי ( המושגים האלה די עדינים בתקופתנו, אבל בכל זאת) על מה שאני מתכוונת לומר עכשיו. אבל זאת דעתי ואמונתי אז, סליחה לכל האלה... די מצחיק אותי לחשוב שיש עוד אנשים שחושבים שאפשר עוד לפתור את הבעיה עם הפלשתינים בדרכי שלום, והסכמים. נראה לי די תמים, ולא מובן. מה גורם לכם/להם לחשוב שזה אכן אפשרי? [ליצירה]
תגובות