למה כשאני בוכה אני חושבת דווקא עליך?
שאלה פשוטה, למען האמת.
אתה זה שלימדת אותי לבכות
זה אפילו כתוב פה
באיזה מקום.
ואיתך באמת היה לי טוב
עד שכבר לא היה
פשוט לא היה פתאום.
זוכר?
(כבר אמרת לי פעם שלא)
ואני אמשיך לקרוא כל דבר שתכתוב
ולנסות להבין בין השורות
ולהבין משפטים סתומים
ולחפש פה כמה תשובות
ואולי הבעיה הכי גדולה שלי
היא בעצם
שאני יודעת שאם אני אבקש
אתה תסכים
שיהיה לרגע...
כמו פעם, לפני מיליון שנה וחצי...
אבל מה שבאמת רציתי לומר
זה שלפעמים אני בוכה כ"כ
והמחשבות -אפילו אם הן עליך
כואבות פחות ממה שכואב באמת
רואה? עדיין יש בך נחמה בשבילי
למרות הכל.
תגובות