זיכרון שחוזר ימים ולילות הייתי יושב, מחכה.. אך לראות-- הרוח, הקודש, זכות התפילה. הדממה והרגש והאויר הנישא... להתבונן, לחוש, לדעת ולזכור!: אולי שוב רגע כמו זה לא יחזור. להרכין את הראש, לכנס את גופי. אז-לנשום את אותם רגעים מרוממי הנפש... עילאיים--- ולהרים הראש, ולזקוף הגב. להרגיש ולצעוק: "אינני כואב!" עוד אשוב אל ביתי, מסבלי הגלות. עוד אחיה התורה, עוד ארגיש הזכות. הזיכרון הרחוק.. הרחוק בי שקיים, יהפך להווה. להווה-לעולם...------------