"אין דבר העומד בפני הרצון".
אבל הרצון לא מספיק חזק.
אני אומרת:"בעתיד"!
אך איני מתחילה בהווה..
מאיפה יבוא לי הזמן??
השיגרה!:
אין זמן!
מאיפה להתחיל?
אולי בעתיד נתחיל...
אבל אני יודעת ש:
"אם לא עכשיו-אימתי???"
ובכל זאת...איני עושה דבר..
[ליצירה]
את מתאמללת על ג'וק אחד שהרגת..
ואילו אני..- לא מנסה לספור כמה ג'וקים רצחתי בחיי[ובצדק!]. כמו שאומרים: "הקם להורגך- השקם להורגו!".
וישנה אמירה נוספת, שמתמצתת את תכלית חיינו: "במקום שאין איש- היה איש", ומעניין שתמיד אותי מנדבים להיות ה"איש" בתחום הג'וקים.
מילא.. אם לא הייתי נגעלת, אבל גם כמו שאמרת: עיקר הפחד והזעזוע בהריגתו זה ב"פק"[כמו פתיחת פקק בירה] שהוא משמיע והנוזל הלבן וכמובן שלא נשכח את הפחד שהוא ירוץ לרגליים שלי כי אצלנו הורגים אותם בנעליים[ובעניין הזה הנעליים של אבא משמשות "איש" לכלי ההרג].
אבל האמת היא שיש לי יותר תקשורת עם היתושים.
אם תבואו לחדר שלי, תבינו שהוא לא נצבע שנים. הוא נראה כמו המערות המפחידות עם גופות מתים, רק שאצלי זה קיר יתושים מתים, שאותם הייתי מוחצת לקיר עם הספר, עד שהכרתי את השיטה המתקדמת והמשוכללת יותר : כשהיתוש עף באויר, לפתוח את הספר ולסגור עליו בעודו מעופף לצופו..
אז סתם.. כמה טיפים להריגת האויב לפני שמשתלט הוא על גופך..
להית'..
[ליצירה]
[ליצירה]
גם אני שואלת אותך- למה?
אם יהודי שגירש את אחיו מביתם שבנו במו ידיהם, ביתם שגדלו בו כל חייהם,
נטש אדמת קודש לידי זרים טמאים,
תקוע רק בשאלת ה"למה?" , אני בדחיפות אתפלל לרפואתו.
הרגשתי אדישות בקטע,ישנוניות.. הבכי לא עוזר אם הוא לא דוחף לפעולה.
קשה לי עם הקטע שכתבת.
ורד.