"אין דבר העומד בפני הרצון".
אבל הרצון לא מספיק חזק.
אני אומרת:"בעתיד"!
אך איני מתחילה בהווה..
מאיפה יבוא לי הזמן??
השיגרה!:
אין זמן!
מאיפה להתחיל?
אולי בעתיד נתחיל...
אבל אני יודעת ש:
"אם לא עכשיו-אימתי???"
ובכל זאת...איני עושה דבר..
[ליצירה]
נשמת-
אולם אנו,
שאנו אנשים מתורבתים ומכובדים ואיננו מדברים בשפת רחוב, כך אני חושבת שראוי, אף שזה לכאורה לא נראה יפה לעין,
לא יעלה על הדעת שיהודי במדינת ישראל ידבר בשפה עממית, רחובית, שלוחית ועוד תיאורים כגון אלו..
מקוה שדברי הנ"ל ברורים כשמש.
ועכשיו.. אנחנו 'כולים לדבר לשפתה'רחוב המצויה ש'לנו.
: )
[ליצירה]
את מתאמללת על ג'וק אחד שהרגת..
ואילו אני..- לא מנסה לספור כמה ג'וקים רצחתי בחיי[ובצדק!]. כמו שאומרים: "הקם להורגך- השקם להורגו!".
וישנה אמירה נוספת, שמתמצתת את תכלית חיינו: "במקום שאין איש- היה איש", ומעניין שתמיד אותי מנדבים להיות ה"איש" בתחום הג'וקים.
מילא.. אם לא הייתי נגעלת, אבל גם כמו שאמרת: עיקר הפחד והזעזוע בהריגתו זה ב"פק"[כמו פתיחת פקק בירה] שהוא משמיע והנוזל הלבן וכמובן שלא נשכח את הפחד שהוא ירוץ לרגליים שלי כי אצלנו הורגים אותם בנעליים[ובעניין הזה הנעליים של אבא משמשות "איש" לכלי ההרג].
אבל האמת היא שיש לי יותר תקשורת עם היתושים.
אם תבואו לחדר שלי, תבינו שהוא לא נצבע שנים. הוא נראה כמו המערות המפחידות עם גופות מתים, רק שאצלי זה קיר יתושים מתים, שאותם הייתי מוחצת לקיר עם הספר, עד שהכרתי את השיטה המתקדמת והמשוכללת יותר : כשהיתוש עף באויר, לפתוח את הספר ולסגור עליו בעודו מעופף לצופו..
אז סתם.. כמה טיפים להריגת האויב לפני שמשתלט הוא על גופך..
להית'..
[ליצירה]
[ליצירה]
וואו..מה זה הדיכאון הזה?..
קצת שמחה..אופטימיות..
*אני יודעת! זה בטח בהשפעת אזרחות..: )
[ליצירה]
: )
כיף אחותי! גם אני נולדתי בת ולא בן[ונראה לי שזו היתה קצת אכזבה,במיוחד עם אחת שכמותי..:)
וגם אני,כמוך,משתד'לת לקיים ת'הלכה עם הנעליים..
כן למיוחדים!!